משנה מסכת אבות פרק ו משנה ג
הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד...
ואין כבוד אלא תורה שנאמר +משלי ג' ל"ה+ כבוד חכמים ינחלו

ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש (ישעיהו י).
אמר רבי יוחנן: ותחת כבדו - ולא כבודו ממש (מילת "כבודו" בפסוק אין פירושו גופו ממש, אלא בגדיו). רבי יוחנן לטעמיה (לשיטתו); דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי (שרבי יוחנן היה קורא לבגדיו: "מכבדי").
רבי אלעזר אומר: ותחת כבדו - תחת כבודו ממש (דהיינו ש"כבודו" המוזכר בפס', פירושו: גופו).
רבי שמואל בר נחמני אמר: תחת כבדו - כשריפת בני אהרן; מה להלן - שריפת נשמה וגוף קיים, אף כאן - שריפת נשמה וגוף קיים.
(שבת קיג ע"ב)

...דכבודו ממש משמע בשרו וגופו, תחת כבודו משמע תחת הגוף והבשר, כלומר נשמה שבתוך הגוף...

רבי שמעון אמר: ווי לההוא בר-נשא דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי (אבוי לאותו בר-נש שאומר שהתורה באה לומר סתם סיפורים ומסרים פשוטים), דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו (שהרי אם כך יכולים אנו בזמננו זה להמציא תורה בענינים פשוטים, תורה שתהא משובחת יותר מכל סיפורי התורה). אי לאחזאה מלה דעלמא אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר (אם באה התורה לומר סתם דברי העולם הזה הרגילים, אם כן אפילו שליטי אומות העולם, יש ביניהם דברים עליונים יותר), אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא (ואם כך, אם התורה ענינה רק מסרים פשטיים – ח"ו, נלך אחר אותם דברי השליטים ונעשה מהם תורה).
אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין (אלא כל דברי התורה, דברים עליונים וסודות עליונים הם), ת"ח עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו, ישראל לתתא מלאכי עלאי לעילא, מלאכי עלאי כתיב בהו (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות, (האי באתר עלאה) בשעתא דנחתין לתתא (אף על גב דנחתין) מתלבשי בלבושא דהאי עלמא ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא, ואי במלאכי כך אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה עאכ"ו כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל (המלאכים בהיותם בעולמות הרוחניים הם מתגלים כרוחות ובירידתם לעולם הזה נאלצים הם לעטות על עצמם לבוש גשמי, שאם לא כן לא יוכלו הם להופיע בעולם, והעולם לא יוכל לסובלם. על אחת כמה וכמה התורה, שאינה יכולה להתגלות בעולם אם לא שתתלבש בלבושים של עניני העולם הזה, שיסתירו את עוצם אורה),
ועל דא האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו, מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי (ועל כן, סיפורי התורה הם הלבוש המלביש על אמיתותה של התורה) בגין כך אמר דוד (שם קיט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, מה דתחות לבושה דאורייתא.
ת"ח אית לבושא דאתחזי לכלא ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר (בא וראה: לבוש האדם נגלה לכל. הטיפשים כאשר רואים את הלבוש בטוחים שראו הכל ואינם מתבוננים יותר לעומק). חשיבו דההוא לבושא גופא, חשיבותא דגופא נשמתא (אך באמת כל חשיבות הלבוש הוא משום הגוף שתחתיו, וחשיבות הגוף היא משום נשמתו).
כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון גופי תורה האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא, טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא, אינון דידעין יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא, חכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא אורייתא ממש (ולעלמא) ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא (על דרך המשל הנ"ל, כך הוא בתורה: גופי התורה – הם מצוותיה של התורה, ועליהם מלבישים סיפורי העולם, שיש להתבונן בהם מהם המצוות האלוקיות וסדרי ההופעה האלוקית שמסתתרים בהם. ובפנימיות למצות התורה יש את נשמתה של התורה, שהיא עיקרה של התורה, והיא אמיתתה של תורה, ולעתיד לבוא יזכו לראות בנשמת נשמתה של התורה)".
(זוהר בהעלותך דף קנב עמוד א)

רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות.

המכבד את גופו של הקב"ה, גם גופו (צדדיו החומריים ולא רק דעותיו הרוחניות) מכובד על הבריות – מידה כנגד מידה! 5

כבוד כנגד כבוד
נמצאנו למדים שהיות התורה נקראת 'כבוד' הוא על שם היותה כביכול גופו של הקב"ה, מעטפת גשמית על האור האלקי.
כעת מובנים דברי המשנה בה פתחנו: "אין כבוד אלא תורה" – דהיינו שהתורה הינה גופו של הקב"ה, והנוחלים גוף זה הינם חכמי התורה, שנא': "כבוד חכמים ינחלו". בכלל כבוד זה אותו נוחל לומד התורה, יש לו לנהוג במלמדו כבוד, שהרי הוא משלם בכבוד גשמי, כבוד האדם, תמורת הכבוד הרוחני שקיבל, כבוד שמיים.

העולה
נמצאנו למדים, שכאשר אנו ניגשים ללימוד התורה, אל לנו לגשת כאל לימד קר והשכלה בעלמא, יחד עם סדרי הלימוד הארציים והלוגיים, יש לנו להעצים בתודעתנו שבלימודנו מתחברים אנו לקב"ה, מקור החיים.
להכרה זו ישנם גם השלכות מעשיות, כגון לימוד במקום טהור, נקיות הידיים בעת הלימוד, פינוי מחשבות זרות בזמן

ר' יצחק אומר הרי הוא אומר ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך, אין לי אלא מזון, תורה מנין שטעון ברכה ק"ו מזון שהוא צורך חיי העולם הזה טעון ברכה, תורה שהיא חיי העולם הבא לא כל שכן