בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • חלה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

"קול צופייך" גיליון 360

הפרשת חלה

מעלתה של מצות חלה; נתינת צדקה לפני עשיית מצוה; מהו שיעור העיסה כדי להתחייב בחלה? ואופן שריפתה; הפרשת חלה לפחות פעם בשנה; לשה בצק בשיעור חלה ומשתמשת רק במחציתו; קנה לחם ואינו יודע אם הופרשה חלה; שכח להפריש חלה בע"ש; חלה מתוקה; שכח להפריש מהמצות בערב פסח; חלה בחו"ל; צירוף לחלה; עיסה שנילושה ללא מים; ההבדל בין החיטה של אר"י לחיטה של חו"ל; יהודי העובד במאפיה של גוי; הפרישה חלה ונתערבה שוב בבצק; הכין בצק והפקירו.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

תשס"ו
8 דק' קריאה
נדה, חלה והדלקת הנר
לא רק אשה חייבת בחלה, אלא גם איש חייב בהפרשת חלה. ואמנם, שלושת המצוות המוטלות על האשה הן: נדה, חלה והדלקת הנר, וכולם בגלל שכיבתה נרו של עולם, אף על פי כן יכול הבעל להפריש חלה (לדוגמא, בערב פסח כשאופים מצות).

גם נר שבת יכול הבעל להדליק, אם למשל אשתו ילדה והיא לא נמצאת בבית, וכל כיוצא בזה. אבל על הטבילה כיום, האיש אינו יכול לברך, ורק האשה בלבד מברכת על טבילת מצוה. וכשיבא המשיח גם הגברים יברכו על הטבילה.

כשמברכת על הטבילה - המלאכים עונים 'אמן'
כשהאשה מברכת על הטבילה תדע לה שמלאכים עומדים ומחכים לשמוע את ברכתה והם עונים 'אמן', וכשהבלנית אומרת "כשר", המלאכים אומרים: "כשר כשר". על הברכות שלנו איזה מלאך עונה אמן ?! ולכן הברכה הזו חשובה מאד מאד.

מעלתה של מצות חלה
מצות חלה חביבה מאוד, שכן היא המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל כשנכנסו לארץ ישראל, כמו שנאמר (שם, יז-כא):
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם".

רש"י לומד מפסוק זה על ייחודיותה של מצוה זו, וז"ל:
"משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכולן נאמר כי תבא, כי תבאו, לפיכך כולן למדות זו מזו, וכיון שפרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה, אף כולן כן - אבל זו נאמר בה בבואכם, משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה", עכ"ל.
כל המצוות התלויות בארץ לא נתחייבו בהם ישראל אלא לאחר כיבוש הארץ וחלוקתה, כלומר עד שנתיישבו בה לגמרי, אבל בחלה נתחייבו כבר בבואם לארץ ואפילו לפני כיבוש וחילוק, מכאן לומדים כמה חשובה מצוה זו.

נתינת צדקה לפני עשיית מצוה
לפני עשיית כל מצוה טוב לתת צדקה (ולא משנה הסכום), וכן טוב לומר 'לשם יחוד' לפני עשיית המצוה. ועל כן לפני שהאשה מפרישה חלה או מדליקה נרות שבת, או הולכת למקוה טוב שתתן צדקה ותאמר נוסח 'לשם יחוד' השייך למצוה.

נתינת צדקה ואמירת לשם יחוד לפני הפרשת חלה
בסידור 'קול אליהו' (בעמוד 908) הבאנו נוסח 'לשם יחוד' שיאמרו קודם ההפרשה, ושם כתוב "לשם יחוד וכו' הנה אנכי בא/באה להפריש חלה תרומה כמו שתקנו חז"ל ויהי נועם" וכו' - כי בזמן הזה הפרשת חלה אינה מדאורייתא אלא מדרבנן. ומ"מ גם בזמן הזה יש למצות חלה חשיבות ומעלה, ומרן בשו"ע הקדיש למצוה זו כמה סימנים, ועל כן יש להזהר בזה.

נוסח הברכה
יש אומרים שנוסח הברכה הוא "להפריש חלה", ויש אומרים שהנוסח הוא "להפריש תרומה", ויש אומרים שנוסח הברכה הוא "להפריש תרומת חלה", ומנהגנו לברך "להפריש חלה תרומה" (ועיין לבא"ח ש"ש שמיני אות ב'). ומ"מ בכל נוסח שיאמר יוצא ידי חובה. וטוב לומר אחרי כן "הרי זו חלה" (עיין לבא"ח פרשת צו אות כ"א).

מהו שיעור העיסה כדי להתחייב בחלה?
התורה אומרת ששיעורו הוא עשירית האיפה מ"ראשית עריסותיכם". וכותב רש"י, וז"ל:
"ראשית עריסותיכם - כשתלושו כדי עיסתכם שאתם רגילין ללוש במדבר. וכמה היא, וימודו בעומר עומר לגלגלת, תרימו מראשיתה, כלומר קודם שתאכלו ממנה, ראשית תלקח חלה אחת תרומה לשם ה'. כתרומת גורן - שלא נאמר בה שיעור ולא כתרומת מעשר שנאמר בה שיעור, אבל חכמים נתנו שיעור, לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה, ולנחתום אחד מארבעים ושמונה", עכ"ל רש"י.

יש אומרים ששיעור הקמח כדי שיתחייב בחלה נמדד במ"ג ביצים כמניין חל"ה בגימטריא, והביצים האמורות, לא קטנות אלא הכי גדולות ומשובחות, כ-60 גר' כל אחת. אבל כיון שיש סוגים שונים של ביצים, מהם גדולים ומהם קטנים קשה לשער את השיעור המדוייק.

ולמעשה , בצק שהוא בין 1,666 גרם ועד 2,400 גרם - מפרישים ממנו חלה בלי ברכה. ומ-2,400 גרם ומעלה - מפרישים עם ברכה. ויש אומרים שדעתו של החזו"א היתה שמשיעור של 1,200 גרם מפרישים עם ברכה, אבל אנו לא נוהגים כך אלא כנ"ל.


שיעור החלה ואופן שרפתה
לפי הפשט, שיעור החלה המופרשת שונה בין בעל בית לבין בעל מאפיה, ומנהגנו להפריש כל שהוא, כיון שממילא אין כהנים שיאכלו אותה בטהרה, והכל נשרף. לדעת הרמ"א: יש להפריש שיעור כזית. את החלה שורפים בתוך התנור בשעת אפייה וכדו'.

שואל הרה"ג מורנו ורבנו עבדאללה סומך זצוק"ל וזיע"א (רבו של בעל הבא"ח ומחבר הספר "זבחי צדק"), הרי חלה אסורה בהנאה, וכיצד מותר לשורפה בתנור, והרי כל שאר המאכלים נאסרים? ומתרץ תירוץ מאוד גאוני ומחודש, והוא: שעל דעת כן הוא מפריש, שכל מה שנבלע בדפנות התנור ובדברי המאפה שבתנור אינו חלה, ורק מה שנשאר ונשרף הוא החלה.

ומ"מ אם עוטף את החלה, תע"ב, מכיון שיש מקומות בהם שורפים את ערמות הזבל, ויש מקומות בהם קוברים אותם, ועל כן, אם עוטפים את החלה המופרשת בשתי עטיפות ומשליכים אותה לאשפה, תהיה החלה מתכלה ממ"נ.

האר"י הקדוש אומר שצריך להפריש חלה אחד ממ"ח של העיסה.

הפרשת חלה לפחות פעם בשנה
ואומר הרב בעל הבא"ח: טוב פעם אחת בשנה, בערב יום כיפור, להפריש חלה אחד ממ"ח של העיסה (ש"ש שמיני ג').


לשה בצק בשיעור חלה ומשתמשת רק במחציתו
אם לשה בצק בשיעור החייב בחלה, ורוצה להשתמש במחציתו לשבת זו, ואת החצי השני לשמור בהקפאה - תפריש חלה מכל הכמות, ועל הבצק שהניחה בתא ההקפאה תשים פתק שעליו כתוב "הופרשה חלה", ובשבוע הבא אינה צריכה להפריש שוב חלה.

קנה לחם ואינו יודע אם הופרשה חלה - שכח להפריש חלה בע"ש
קנה לחם ואינו יודע אם הפרישו חלה או לא - כיצד ינהג ?
ביום חול - יקח חתיכה מהלחם ויאמר 'הרי זו חלה'.

אבל אם שכח להפריש חלה בערב שבת - ישנו הבדל בין חלה של אר"י, לחלה של חו"ל. בחו"ל - אוכלין בשבת ומניחין חתיכה אחת בצד שממנה יפרישו חלה במוצאי שבת. אבל באר"י אם לא הפריש חלה בער"ש - לא יאכל ממנה.

מדבקה שעל הלחם - אם על הלחם יש מדבקה שעליה מודפס שם המאפיה וכדו', כמו שמצוי היום, אסור להורידה בשבת מעל הלחם משום בורר. ואם רוצה להוציאה, יוציא עמה חתיכה מהלחם.

עשרתם ?ערבתם? הדליקו את הנר !
והטוב ביותר להפריש חלה בערב שבת כדי לא להכנס לספקות. ולכן סמוך לזמן הדלקת נרות שבת,ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה: עשרתם ? ערבתם? הפרשתם חלה ? סיימתם את כל ההכנות לשבת ? אם כן: הדליקו את הנר ! (שו"ע ר"ס, ב').

אפיית חלות בערב שבת
ואומר הרמ"א (סי' רמב סעי' א'): "נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויו"ט". וכתב בביאור להלכה שכיום הנשים קונות חלות מוכנות ומבטלות המנהג (עי"ש בד"ה 'והוא מכבוד השבת').

רב אחד אמר פעם לאשתו שבערב שבת תעשה חלות, והיא עשתה כרצונו, אך הוא אמר לה שהחלות שקונים מהשוק יותר טעימות. אמרה לו אשתו, א"כ מעתה אני אקנה חלות מהשוק ולא אצטרך לעשות חלות בעצמי.

יש אנשים שלֶחֶם שחור ערב לחיכם, ויש שלֶחֶם לבן ערב לחיכם, ויש אוהבים חלה מתוקה וכדו'. וכשאדם מברך ברכת המוציא, יברך על הלחם שהוא אוהב.

חלה מתוקה
מהו שיעור המתיקות כדי שיהיה ניתן לברך על החלה 'מזונות' ?
לדעת הרמ"א : צריך שחלה תהיה מתוקה מאד כמו ה'לכח' (עוגות מתוקות ממש, שאחינו האשכנזים נוהגים לחלק בברית). לדעת הספרדים : די במתיקות מועטה.

ועל כן אם קנה חלה מתוקה לכבוד שבת ויכול מערב שבת לטעום אם היא מתוקה, מה טוב (וכדי שלא יכנס לספק ברכות יטעם ויפליט. עיין גמרא ברכות דף י"ד ע"א, ולתוס' שם ד"ה 'טועם ואין בכך כלום', ועיין לשו"ע סי' תקס"ז סעי' א'). ואם לא, בערב שבת יעשה ברכת "המוציא" על חלה רגילה ולא על החלה המתוקה, ואח"כ יאכל מהחלה המתוקה.

שכח להפריש מהמצות בערב פסח
יש שקונים מצות עבודת יד בערב פסח או לפני כן, והמוכרים לא מפרישים חלה כדי לזכות את הקונה במצוה. מה הדין אם שכח להפריש ונזכר בליל פסח ? בארץ ישראל - מהדין אין לו תקנה, ואם יש לו אומץ ילך לשכנו ויבקש ממנו מצה לכבוד החג. אך בדיעבד, יכול לסמוך על מ"ד שגם בחלת אר"י יכול לאכול מצה ולשייר חלה בסוף. כיום ב"ה נוהגים בכל מאפיות המצות להפריש חלה.

חלה בחו"ל
בחו"ל היו מפרישים שתי חלות, ואחת מהן נותנים לכהן קטן. כיום, גם בחו"ל מפרישים רק חלה אחת.

צירוף לחלה
בפורים, יש שאופות עוגיות ועוגות למשלוחי מנות, ואם הכינה סוגים שונים של עוגיות או עוגות ואין בכל אחד מהם שיעור חלה, אם הניחה אותם בשקית אחת או בארון אחד, זה מצרף אותם לשיעור חלה, וחייבת להפריש חלה בברכה (בא"ח צו, יט).

בדרך כלל בפורים מקבלים משלוחי מנות ובהם עוגות מאנשים שונים שאפו בביתם, ויתכן ולא היה שיעור חלה בשעת האפיה באותו בית ולא הפרישו חלה. אם מקבל המנות מניח את כל העוגות בארון אחד או בשקית אחת (ומניחן במקפיא וכדו') ויכולה להצטבר כמות גדולה החייבת בחלה, הנחתן בארון או בשקית מצרפת אותם, והוא מתחייב בחלה, ויפריש בלי ברכה, כי אולי נותני המשלוח הפרישו חלה.

עיסה שנילושה ללא מים
כתוב בשו"ע (יו"ד סי' שכ"ט סעי' ט'): "עיסה שנילושה במי פירות אפילו בלא שום מים, חייבת בחלה".
ומיד אח"כ כתוב בשו"ע (שם סעי' י'): "יש ליזהר מללוש במי פירות שאינם משבעת משקין אלא אם כן יערב עמהם אחד משבעה משקים" (לדעת הרמב"ם די בהוספת מעט מים כדי להכשיר לקבל טומאה).

ועל כן, עיסה שנילושה עם ביצים או במי פירות ללא מים, יש בה כמה ספקות, וכדי להמנע מכך יערב בה מעט מים או חלב או דבש דבורים או יין או שמן זית (אחד משבעת המשקין - י"ד שח"ט ד"ם), ואז יהיה אפשר להפריש ממנה חלה עם ברכה.

חיטים שנשטפו במים
כיום רוב הקמח מוכשר לקבל טומאה (כי המפעלים בארץ נוהגים לשטוף את החיטים במים כדי שיתנפחו, ולאחר שהתייבשו טוחנים אותם), וכיון שכן, אם עשה ממנו עיסה ניתן להפריש ממנה חלה בברכה אפי' אם לש אותה עם מֵי פירות.

ההבדל בין החיטה של אר"י לחיטה של חו"ל
הרמב"ם הציל אותנו כי הוא הפך לנו את הנפח למשקל. וכשהרמב"ם דן מהו שיעור העיסה שחייבת בחלה הוא מחשב זאת בגודלה של החיטה "המצרית" (פ"ו מהל' תרומות הל' טו).

אך חיטה מצרית יותר קלה בנפח שלה מהחיטה הישראלית שהיא כבדה וקשה יותר. זאת ועוד, צבע החיטה של חו"ל - לבן, ושל אר"י - צִבְעַהּ בין כהה לבהיר, וגם צורתה שונה מזו של חו"ל וטעמה משובח יותר.

ולצערנו הרב, המגדלים מרוויחים מזה. האטלקים עושים 'מקרונים' והם קונים את החיטה מישראל כי היא קשה וטובה. אך בשנת השמיטה יש להזהר לא לשלוח חיטה לחו"ל, כי היא שייכת רק לאר"י.

יהודי העובד במאפיה של גוי
יהודי שעובד במאפיה ששייכת לגוי, והקמח אינו שלו אלא של הגוי - אינו חייב להפריש חלה.
אבל אם בעל המאפיה הגוי אמר לו שבמקום משכורת הוא יתן לו לחם - חייב להפריש חלה מהלחם שמקבל (וכשהיהודי יודע מראש על ההסכם הזה, הוא יכול להפריש חלה כבר מהבצק או להפריש מהלחם האפוי).

הפרישה חלה ונתערבה שוב בבצק
אם הפרישה חלה מהעיסה, ובטעות התערבבה החלה עם העיסה, וכגון: שהבת הקטנה רצתה לעזור לאמא שלה בלישה, והכניסה את חתיכת החלה שהיתה מונחת בצד לתוך הבצק - מה הדין? מעשה זה בא לפנינו, והדין הוא: שצריך לבדוק מי נחשב כ'בעל הבית' אם האשה היא שעושה את הקניות וכדו' - אזי היא צריכה לעשות התרת נדרים, ואם הבעל נחשב כבעל הבית עליו לעשות התרת נדרים. ואם שניהם עושים הכל ביחד - שניהם צריכים לעשות התרת נדרים. והתרת נדרים היא: שמה שהפרישו אינו חלה, ואח"כ יפרישו חלה מחדש (שו"ע יו"ד סי של"א סעי' מח).

הראשון לציון לשעבר הרה"ג יצחק ניסים זצ"ל כתב בתשובה (בספרו 'יין הטוב' חלק יו"ד סי' ט"ו), שגם האשה שלשה את הבצק וגם הבעל שהקמח שייך לו, צריכים לעשות התרת נדרים כדי להפקיע את החלה הזו. והוא שואל, לאחר שהפקיעו, הרי צריכים להפריש שוב חלה - האם יברכו על הפרשה זו או לא ? וענה שיש ספק בדבר הזה. ואנו נוהגים לומר שיברך ויהרהר שם ומלכות בלבו, ובזה יוצא ידי חובה.

הכין בצק והפקירו האם חייב בחלה?
כתוב בשו"ע (יו"ד סי' ש"ל סעי' ז'): "הפקיר עיסתו קודם שנתגלגלה וזכה בה ואח"כ גלגלה, או הפקירה אחר שגלגלה וחזר וזכה בה - חייבת. הפקירה ונתגלגלה בעודה הפקר ואחר כך זכה בה - פטורה".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il