^ 1.. בשו"ת קול מבשר ב, מב, למד מהרמב"ם והרמב"ן שמות יז, טז, והחינוך תר"ד, שעיקר מצוות המחייה היא על המלך והציבור, אבל גם יחיד שיכול להרוג חייב להרוג.
ומה שכתבתי שעוד נותרו אח"כ עמלקים, כך מתבאר מהגמ' בב"ב כא, א, שיואב שר צבא דוד טעה בגלל שיבוש רבו, והרג רק זכרים ולא נקבות. וזה היה במלחמה המוזכרת במלכים א, יא, טו-טז. ואף שעיקר המלחמה היתה אז באדום, היינו זרעו של עשו, ואילו עמלק הוא רק חלק קטן מזרעו. משמע שהיו שם קבוצות של עמלקים, ובהם טעה. וכך מבואר בקול מבשר ב, מב.
^ 2.. ואף שברור שנפלו שיבושים בהגיית חלק מהמסורות, שכן לפני שיצאנו לגלות היתה הגייה אחת מקובלת בכל ישראל. מכל מקום גם בהגייה משובשת יוצאים ידי חובה, שכל זמן שהיא מקובלת ומוסכמת על ידי קבוצה גדולה מישראל, יש לה תוקף. ואפילו לעניין מצוות חליצה, שהאמירה של האשה והאיש מעכבת, ועליהם לדבר בלשון הקודש, אין מצריכים שיאמרו את נוסח החליצה בכל ההגיות, ומתירים בכך לאשה להינשא (אג"מ או"ח ג, ה), קל וחומר שאין חובה לקרוא את פרשת 'זכור' בכל ההגיות. וכך מובא מהרש"ז אויערבאך בהליכות שלמה יח, א, ולמד זאת מדיני נדרים שגם שיבוש לשון נחשב כלשון גמור. אלא שרבים נהגו לדקדק בזה. ואצלנו נוהגים שבתחילה קוראים פרשת 'זכור' במבטא המקובל בכל השנה, ורק אחר הברכה האחרונה, הרוצים לקרוא בהגיות שונות באים וקוראים, אולם בזה שקראו את ההגיות השונות אחר הברכה, מראים שכבר יצאו ידי חובה בקריאה המקובלת.
^ 3.. צריך לזכור בפה, שכן למדו חכמים (מגילה יח, א), שבציווי לא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק כבר נצטווינו לזכור את עניינו בלב, ואם כן כאשר נצטוונו לזכור, הכוונה לבטא זכירה זו בפה. ונחלקו הפוסקים בשאלה, מה בדיוק חיוב המצווה מהתורה. מהרמב"ם והרמב"ן משמע שהקריאה בס"ת היא תקנה מדברי חכמים, ומהתורה אפשר לקיים את המצווה בקריאה בחומש או בזיכרון אחר (כתב במרחשת א, כב, עפ"י הרמב"ן מסוף כי תצא, שגם בקריאת המגילה בפורים יש משום מצוות זכירת עמלק). אולם לתוס' ולרשב"א ברכות יג, א, לרא"ש ולאשכול, חובה מהתורה לשמוע את הפרשה מס"ת, וכך נפסק בשו"ע או"ח קמו, ג. (ע' מקראי קודש פרנק, פורים ה', ותורת המועדים ב, ו). ולכן, מוליכים ס"ת לחולה או לאסור בבית האסורים, כדי לקרוא לו פרשת 'זכור', מה שאין עושים לצורך שאר הקריאות (מ"ב קלה, מו, וע' באו"ה שם).
ואם לאחר זמן נמצא שהספר שקראו בו 'זכור' פסול, אין צריך לחזור ולקרוא בס"ת אחר (הליכות שלמה יח, ד). כי לדעת כמה פוסקים יוצאים ידי המצווה בלא ס"ת, וי"א שצריך ס"ת אלא שיוצאים גם בס"ת פסול. ונראה שאם נמצאה הטעות באותה שבת, כיוון שתקנת חכמים שיקראו באותה שבת את פרשת 'זכור' - יחזרו לקרוא (ע' פמ"ג משב"ז קמג, א, ותורת המועדים ע' לו).
בתה"ד קח, למד מדברי הרא"ש, שמצוות 'זכור' צריכה להתקיים מהתורה בקריאה מס"ת בפני עשרה. וביארו כמה אחרונים שהטעם לכך, כי הזיכרון צריך לעורר למלחמה, והמלחמה מוטלת על הציבור, ולכן צריך לקוראה בציבור (קרן אורה, מהר"ם שיק). ונראה שגם לדעתו כשאין ציבור מצווה לקוראה ביחיד. ובשעה"צ תרפה, ה, תמה עליו, וסובר שדעת שאר הראשונים שהקריאה במניין מדרבנן בלבד (ועיין בתורת המועדים ב, ט). למעשה, מי שנמצא במקום שאין בו מניין, יקרא בתורה ביחיד. ואם אין לו ס"ת, יקרא מהחומש, שכבר למדנו שיש פוסקים שסוברים שמהתורה יוצאים ידי המצווה גם בלא ס"ת (ע' שו"ת בנין שלמה נד, כה"ח תרפה, לה). ←
לדעת המ"א, מי שלא שמע בשבת את פרשת 'זכור', יכול לצאת בדיעבד בשמיעת הקריאה של פורים - 'ויבוא עמלק'. והמ"ב תרפה, טז, פקפק על כך, כיוון שנזכר בה רק מעשה המלחמה בעמלק ולא המצווה לזוכרו ולמחותו. ויש שהציעו שכאשר יגיעו בקריאה השבועית לפרשת 'כי תצא' שבספר דברים, שבסופה כתובה פרשת 'זכור', יבקש מהקורא לכוון להוציאו ידי מצוות הזכירה, וצריך שהקורא והשומע יכוונו לשם המצווה (מקראי קודש פרנק פורים ו). אולם מתוך חשש לשכחה, נלענ"ד שהטוב הוא שאותו יחיד יזדרז לקרוא ביחידות מס"ת את פרשת 'זכור', ובזה יצא ידי חובתו לדעת רוב ככל הפוסקים. ואם יזכור, יהדר אח"כ לצאת בקריאה שבפורים ובפרשת 'כי תצא'.
נחלקו האחרונים בטעם המצווה, ל'קרן אורה' היא כדי למחותו, ולאחר שיימחה אין עוד מצווה. ולמלאכת שלמה גם לאחר שיימחה, תשאר המצווה לזוכרו, מפני יסודות האמונה שבה (וע' באנציקלופדיה תלמודית זכירת מעשה עמלק הערות 33-34).
^ 4.. נחלקו הראשונים אם מצוות צריכות כוונה, ונפסק בשו"ע ס, ד, שצריכות כוונה. אמנם בדיעבד גם כשלא היתה כוונה מפורשת, כל היודע שקריאת 'זכור' נועדה לקיים את מצוות זכירת עמלק, היתה בידו כוונה עלומה, ויצא ידי חובה. אבל מי שלא ידע לשם מה קוראים פרשת 'זכור', לדעת המצריכים כוונה - לא יצא (ח"א, מ"ב ס, י). מי שלא שמע את כל המילים, אם שמע את עיקר עניין זכירת עמלק - יצא (הליכות שלמה יח, א).
^ 5.. אין זו מצווה שהזמן גרמה, מפני שמהתורה אפשר לצאת ידי המצווה בזכירה פעם אחת, ואין לה זמן קבוע. אלא שלדעת רבים כיוון שנשים אינן נלחמות אינן מחויבות לזכור מחיית עמלק (החינוך תרג). ובתורת חסד לז, כתב שלדעה שמהתורה אין צריך לקרוא 'זכור' אחת לשנה, אלא אפשר לצאת בכל צורת זיכרון כל כמה שנים, ממילא מצוות הקריאה מדברי חכמים ולגברים בלבד. וגם לאבנ"ז או"ח תקט, ומרחשת א, כב, נשים פטורות. ויש אומרים שנשים חייבות, שכן במלחמת מצווה גם נשים חייבות (מנחת חינוך), והרדב"ז פירש (על הרמב"ם מלכים ז, ד) שהן חייבות לספק מים ומזון. ובשו"ת בנין ציון ב, ח, הוסיף שמתוך הזכירה תצמח תועלת, וכמו יעל שהרגה את סיסרא, אסתר את המן ויהודית את השר היווני. וע' בהליכות ביתה ט, ה-ו, והערה ח, ויבי"א ח, נד.
לפיכך, לכתחילה תשמענה במניין, ואם לא - טוב שיקראו להן בספר בלא מניין, ואם לא - טוב שיקראו את הפרשה מחומש. ואמנם יש מהאחרונים שכתבו שאין מוציאים ס"ת עבור נשים, וכ"כ בשו"ת קנין תורה ז, נג, והליכות ביתה ט, ח. אולם לא מובן מה הבעיה בהוצאת ס"ת, שהרי מעיקר הדין מותר להוציאו כדי ללמוד בו. וכן נהגו בכמה קהילות להוציאו עבור קריאת נשים, כמובא במנחת יצחק ט, סח, ותורת המועדים ב, יג.
^ 6.. לרמב"ם אפשר לקבל גר מעמלק, ולדעתו אין הלכה כר' אליעזר במכילתא סוף פרשת בשלח, מפני שיש שם דעה נוספת של ר' אלעזר המודעי, וכן הגמ' על בני בניו של המן אינה כדעתו. וכ"כ החיד"א בספר יעיר אוזן (מע' ג' אות א'). והחזו"א יו"ד קנז, ה, פירש, שדברי ר' אליעזר שאין מקבלים גר מעמלק הם רק בשעת מלחמה. ולאבנ"ז או"ח תקח, מקבלים עמלק להיות גר תושב כפוף לישראל, ולא להיות גר רגיל.
ויש אומרים שאין מקבלים גרים מעמלק, ופירשו שבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק בכמה אופנים. י"א שביחוס הגוים הולכים אחר האב, והם היו מצאצאי המן דרך בת (מהר"י ענגיל בגליוני הש"ס לגיטין שם, מהרש"ם ג, סו"ס רעב). וי"א שלכתחילה אין מקבלים, אבל אם טעו וקיבלו קבלתם קבלה (ישועות מלכו בליקוטים טו). וי"א שרק אם עברו כמה דורות עד שנתגלה שהיה מזרע עמלק - גיורו תקף, אבל אם מיד התברר שהוא מזרע עמלק - גיורו בטל (שבות יהודה על המכילתא). וי"א שהם היו מצאצאי עמלק שהתערב באומות ואחר זמן בא להתגייר, שאין דרך לידע שהוא מזרע עמלק ומקבלים אותו, ואח"כ התברר ברוח הקודש שמלמדי התינוקות הללו הם מצאצאי המן הרשע, וגיורם גיור (ר"ח פלאג'י ב'עיני כל חי' לסנהדרין שם). ואפשר שעמלק יכול להפקיע ממנו דין עמלק בקבלת שבע מצוות, ואח"כ בשלב שני יכול להתגייר (סברה שכתב החיד"א בפתח עינים לסנהדרין שם). ולקול מבשר ב, מב, מותר לקבל גר עמלק אבל כוונת המכילתא שאסור לו לבוא בקהל. ועיין בציץ אליעזר יג, עא, ובחזון עובדיה לפורים עמודים יא-טו.