הרב יעקב אריאל שליט"א מפרט את פסיקתו

כ"ד אדר תשפ"א

הרב יעקב אריאל שליט"א מפרט את פסיקתו על מורה שהכניס לבידוד ואת הסברות ההלכתיות מאחוריו. בנוסף, תגובתו הנוגעת ללב של המורה שעליו נשאלה השאלה. שווה קריאה!

4 דק' קריאה
אתר ישיבה
הרב עמיצור אריאל, בנו של הרב יעקב אריאל ומנהל התוכן בבית לכלכלה יהודית, שוחח עם אביו על הפסק שלו לגבי מורה שהכניס לבידוד, והעלה שאלות שהתעוררו בעקבות הפסק. נביא כאן את דברי הרב יעקב אריאל שליט"א:
"כוונתו היא לדבריו כפשוטם, כלומר לו היו הדברים מגיעים אליו לדין תורה הוא היה תומך בחיוב תשלומי נזיקין.
סיבת החיוב היא מדין אש ובשילוב עם דין השבת שקיים רק באדם המזיק למרות שבמהותו הוא סוג של גרמא (הוספות בסוגריים מפי בן הרב: או מניעת רווח).
הגרימה לכניסה לבידוד נחשבת כ'הדקיה באינדרונא' כיוון שהכניסה לבידוד היא חובה גמורה, ודומה הדבר למדליק אש בחצרו, וחבלה בחברו, שחייב בארבעה דברים, וכאן החבלה של האש היא בהכנסה לבידוד. (יש כאן חידוש בהיתכנות המעשית של חיוב שבת באש)
אין להשוות להיזק שאיננו ניכר, שהיזק שלא ניכר הוא רק היזק מחמת דין, אולם חובת הבידוד היא חובה במציאות מפני שההיזק הנגרם מאי שמירת כללי הריחוק החברתי הוא ניכר. ויש להאריך ולפלפל בהשוואה זו.
מה שמגדיר את חובת השמירה הסבירה מנזיקין הוא שיקול הדעת הסביר הנשען על המציאות הרפואית, אולם הימנעות מזהירות סבירה הנדרשת מכח הידע הרפואי בגלל סיבות משפטיות הקשורות ל'זכויות הפרט', אינם סיבה לפתור מאחריות נזיקין בדין תורה, משום שבדין תורה אין הצדקה לאפשר לאנשים להזיק לאחרים מכח זכויות כאלו. ומצד דין תורה מהרגע שהחיסון הוכח כיעיל וקיימת האפשרות להתחסן, כל מי שבא במגע עם אחרים ובפרט עם כאלו שאינם יכולים להתחסן, חייב להתחסן, ומשלא התחסן וגרם לבידוד או להדבקה, חייב בכל דיני הנזיקין.
התכלית של העיסוק בדיני ממונות בעיקרה היא תכלית חינוכית. אין עניין שתביעות יגיעו לבית הדין, ניתן וראוי למחול כאשר מי שהזיק שגג, חוזר בו מטעותו וטורח לתקן, וכן ראוי לנהוג במקרה דנן למעשה (המורה שבעקבותיו נכתב הפסק בדיוק כך הוא הבין את הפסק. וכך נהג).
הסיבה שהניסוח בתשובה היה ש"ניתן לתבוע" ולא ש"יש לחייב" היא משום שאמו"ר מודע לכך שבדבריו יש חידוש, ולא כל הדיינים יסכימו עמו, אך הוא כאמור היה פוסק לחיוב בפועל.
כאשר קיים שטר בוררות כנהוג בפועל בדיני תורה כיום ניתן לחייב משיקול דעת רחב יותר, כולל חיוב על גרמא ולהשגת מטרה ראויה.
(אין צורך להשתמש בסברה של מגדר מלתא).
יתכן מאוד שהדברים באופן מלא ומנומק יתפרסמו באחד מספרי השו"ת בעתיד.
כיוון שכולנו לא דייקנו בהשערת כוונת הדברים נוכל ללמוד מכאן ולהבא את הצורך לברר עם הפוסק ישירות פסק הנראה מתמיה, ולא להסתמך על השערות על בסיס תשובות קצרות שהתפרסמו בתקשורת בלבד.


וכעת נעתיק כאן את דברי המורה שבגין מחלתו, תלמידי כיתתו שהו בבידוד בחג הפורים, והוא האירוע שגרם לפרסום הפסק. המחנך הרב בן ציון זליקמן הוא מחנך משכמו ומעלה, מהמורים המשקיענים ביותר והמוערכים ביותר. כמובן שברור לו ולנו שאין ולא תהיה בינינו התדיינות ממונית סביב ארוע זה והכל מחול מעיקרא.
אלו דבריו:
שעות אחרונות לבידוד.
הפעם "זכיתי" גם לחלות בקורונה. 
תמיד אמרתי לעצמי עדיף לחלות ולהחלים מאשר לקבל חיסון...
הפוסט הבא - מיועד לכל מי שעדיין מקוננת בליבו המחשבה הזו. היה לי הרבה זמן לעכל ולחשוב על זה
קודם כל - הופתעתי לגלות את עוצמת המחלה. שבוע שלם הייתי ממש סמרטוט. הייתי צריך ללכת לישון כל שעתיים בערך לארבע שעות. 
וגם עכשיו, כשהתסמינים הקשים עברו - בערך בשעה 6 בערב  אני סחוט לחלוטין. זה משהו שלא הכרתי - ולוקח לי זמן להבין את זה ולהתרגל.
שנית ואף חמור מהראשון - משבת האחרונה אני לא מכיר את עצמי מבחינה נפשית. לקח לי שלושה ימים ושיחה עם מורנו הרב רכל - עד שנפל לי האסימון - אחד התסמינים שבאים עם הקורונה והחולשה הפיסית-  זה חולשה נפשית. משהו על גבול הדכאון. 
התחלתי לחפש וראיתי שזה כתוב בהרבה מאוד מקומות.
זה פשוט משנה לי את החיים וקשה מאוד לעיכול. בנוסף אין לי מושג כל כך עד מתי- שמעתי כבר מקרים שזה לקח הרבה זמן...
אחרי כל התיאור הזה - ברור לי היום מעל לכל ספק שכל אדם שיש לו קצת מחלות נשימה או חולשה - יתמוטט לגמרי עם התסמינים שעברתי במהלך הקורונה. זה ברור כשמש ומי שאומר אחרת פשוט אין לו מושג.
אבל לא לשם התיאור של המחלה או המצב שלי אני כותב - אלא כדי להגיע לנקודה הבאה.
דברי הרב הגאון יעקב אריאל שליט"א - פילחו את ליבי כמו חץ. אני גרמתי לכיתה שלמה להכנס לבידוד ל10 ימים ביניהם גם ימי הפורים. וזה למרות כמה וכמה מקדמי הגנה שנקטתי. אז לפי דבריו אני חייב להם ולהורים שלהם  בדיני ממונות.
עוד לא באו לתבוע  ממני - אבל דבר אחד אני יודע - זכיתי לשמור על כללי הקורונה - ואף אחד לא נדבק ממני. זה מאוד מאוד משמח - וזו הנקודה!
 כי בניגוד אליי - אני מכיר  אנשים שהדביקו אחרים והכניסו מאות לבידוד - ועוד מעיזים לומר שאין קורונה! ומי יודע לאן כדור השלג הזה יתגלגל. והכי חמור - כמה סבל נגרם לאנשים האלה?! כמה אנשים ימותו ח"ו מהשרשרת הזאת? 
ולמה? למה אני נדבקתי? לא בגלל שאני לא מאמין בחיסוני קורונה - אלא בגלל שהתמהמהתי. בגלל שלא הרגשתי את גודל האחריות. כבן אדם קודם כל - אבל כאיש חינוך גם, כמובן. 
אני קורא היום קודם כל ומבקש סליחה - סליחה מכל מי שנפגע בגלל שהתמהמהתי להתחסן. ואני מבקש ממי שקורא את זה ולא התחסן - בבקשה ז מהרו להתחסן! באמת שכבר נמאס. ואם במקרה אתה מאלה שלא רוצה להתחסן - חובת השמירה היא ממש לגמרי עליך. אין לך שום זכות להרוס לנו את החיים. וכנראה שאין לך מושג איך החיים יכולים להשתנות בגלל הקורונה.
חיפוש כתבות
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il