חסידות

מבואר בתורת הקבלה ובמאמרי חסידות, שהרצון והתענוג של הקב"ה להשפיל ולצמצם את עצמו ולמלוך על העולם – מסתלקים כביכול בכל ערב ראש-השנה עם חשיכה, וחוזרים למקורם. כיצד מעוררים מחדש את הרצון והתענוג במלוכה? ומהו הטעם לסילוק זה בכל שנה מחדש?

הגאון רבי דוד חנזין זצ"ל מספר על חודש תשרי בצילו של הרבי מליובאוויטש זי"ע.

סיפור הסתלקותה של הרבנית דבורה לאה בת אדמו"ר הזקן וחינוך בנה אדמו"ר הצמח צדק על ידי אדמו"ר הזקן.

שיחה מרתקת של הרבי מליובאוויטש עם האדמו"ר מתולדות אהרון בעניין עבודת ה' בתפילה

במכתב שבו מדבר הרבי על דרך הלימוד הרצויה, הוא מעיד על עצמו: "שיטתי למצוא המשותף שבעניין פרטי זה שבתורה עם עוד פרטים, הכלל והגדר המאחדים. ומובנת העמקות ועל אחת כמה וכמה הרחבות – הבאות על ידי זה". בדרך זו דרכו כבר כמה מן האחרונים עם זאת, בתורת רבינו מקבלת דרך זו היקף חדש ומיוחד.

ההפטרה של ראש השנה מספרת על הדו-שיח שבין עלי, הכהן הגדול, לבין חנה, המתפללת במר נפשה. מה מסתתר בטענותיהם ומה המסר עבורנו? * מהותה של תפילה: האם מטרת התפילה היא "התפשטות הגשמיות", או "בקשת צרכיו"?* ואיך משלבים בין "מלוך על העולם כולו בכבודך" לבין "אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה"?

עיקרו של המאמר סביב המורכבות שבמצות תפילין. מצות התפילין נתפסת בפשטות כדבר אחד, אבל באמת היא מורכבת משני חלקים – תפילין של יד ותפילין של ראש. שתי אלו אינן מעכבות זו את זו. נעמיק ביסוד ההבדל בין שתי התפילין – מחד גיסא, ונחקור גם במדת התלות והחיבור שביניהן – מאידך גיסא.

לולי תשובת התורה היה 'צדק' בתביעת האומות. אינו דומה אופן כיבושי המלחמה בהיסטוריה האנושית שאינם נחשבים ל'ליסטיות', לאופן כיבוש ארץ ישראל על-ידי עם ישראל. חלק זה של כדור הארץ הופקע עולמית משייכותו האוניברסאלית בפוטנציה לאנושות כולה.

עיקרן של עשר המכות הן "דם" ו"צפרדע" . במישור הפנימי-נשמתי תוכח יעילותן של "דם" ו"צפרדע" דייקא, לשבור את "מיצרי-הבהמיות" האישיים.