חסידות

בכתבי האריז"ל מבואר, שדרגת הבן החכם היא בעולם האצילות. מכך אנו למדים ששאלתו "מה העדות והחוקים והמשפטים" עמוקה עד מאוד. במאמרי חסידות ישנם שני ביאורים לשאלה, המתמזגים יחד לשאלה שלישית ועמוקה יותר * ומהי התשובה לשאלת החכם בדין "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"?

האם יש קשר בין עצבות ומרה-שחורה לרוח שפלה וענווה? * מה יותר גרוע - העצבות או הליצנות? * מדוע האיסור להיות בעצבות לא נתפרש בתורה? * ומה יעשה אדם השרוי בעצבות ואינו מצליח להיפטר ממנה?

במשך השנה כולה, היהודי שואף לדעת ולהכיר את האמת האלוקית, ולחיות בהתאם לכך. אולם בפורים הוא אינו מסתפק רק בהכרה השכלית. הוא שותה יין בכדי לצאת מהמגבלות, לעורר את ה"לא ידע" שבנפשו ולגלות את התקשרותו העצמית באלוקות * השחרור מה'אני' האישי, מתגלה עוד יותר במצוות משלוח מנות, ובעיקר – במתנות שהאדם נותן לאביונים. במצווה זו מגיעה שמחת פורים לשיאה

'משיח' לא היה בשביל הרבי רק מעין מנטרה, שיש לחזור עליה שש או עשר פעמים ביום כדי להתגבר על קשיים. בשביל הרבי 'משיח' היה משהו שיש לעבוד עבורו, שיש לעסוק בו, שצריך להילחם בשבילו. יום הילולא של צדיק הינו זמן מתאים להתבונן וללמוד מאישיותו והנהגתו. זאת במיוחד כאשר מציינים תקופה מיוחדת של 'עשור' להסתלקותו.

מדוע כיבוש הארץ בימי יהושע לא החיל קדושה נצחית על כל שטחי ארץ-ישראל ואילו הכניסה לארץ בתקופת עזרא החילה קדושה תמידית על כל המקומות שבהם התיישבו? * הקב"ה מבטיח את הארץ לאברהם אבינו, פעמיים בלשון 'נתינה' ופעם בלשון 'ירושה', פעמיים בלשון עתיד ופעם בלשון עבר - מה מסתתר מאחורי שינויי לשון אלה? * על 'כיבוש', 'חזקה', 'מתנה', 'ירושה' ומה שביניהם