שלום הרב. כשלמדתי בישיבה קיבלתי על עצמי לא לצאת מהארץ לטובת טיול. אשתי מכבדת את ההחלטה שלי אבל היא מאוד מבואסת מזה והיא ממש רוצה לצאת לטייל. השאלה היא האם מותר לצאת וכן אם מותר מה יותר מעלה- לא לצאת מהארץ או לשמח את אשתי?..

ב"ה שלום רב, א. רבים הפוסקים שהתירו יציאה לחו"ל בנסיבות מסויימות - בעוד שכל הפוסקים מחייבים את האדם לכבד ולהוקיר וכו' ולשמח את אשתו. ב. יש להניח ש"קבלתך" על עצמך את אי-היציאה לחו"ל, בשנות הישיבה, נעשתה לפני שהיכרת את אשתך ונישאת לה. סביר להניח שאם היית מכיר אותה שעה את רעייתך, ואת רגישותה לענין זה, לא היית "מקבל" זאת על עצמך. ג. בשל כל האמור, ואם הנסיבות הן כאלה שאתה מתאר, שאשתך "מבואסת מזה והיא ממש רוצה לצאת לטייל", נראה לי שנכון לערוך "התרת נדרים" ולצאת חו"לה. כמובן - במידה, כמובן - למקום הולם וכו'. ד. כל הנ"ל - אם אתה "ישראל"; אם אתה "כהן" - יש לקיים דיון נוסף, שאין כאן מקומו.