ב"ה שלום כבוד הרב א. משמע שבעבר היו יכולים כהנים לאכול חלה למרות שהיו טמאי מת, האם זו לא חומרה של המאות האחרונות? ב. כך אני מבין מדברי ספר החינוך מצוה שפה - מצות חלה, ושמעתי שיש מקומות שנהגו להפריש חלה גדולה כשיעור שנתנו לנו חכמים בה, ונותנין אותה לכהן קטן שאין טומאה יוצאת עליו מגופו או לכהנת קטנה שעדין לא ראתה (דם נידה), ואפילו לכהן גדול שטבל לקריו או לזיבתו נותנין אותה, ואף על פי שהוא טמא מת נהגו להאכילה לו באותן מקומות. האם מנהג זה נכון?

בס"ד שלום וברכה החינוך דן על חלת חו"ל, וכמבואר בשו"ע סי' שכב סעי' ה, שהיה מנהג לחלת חו"ל לתת לכהן קטן, אבל בימינו גם את זה הפסיקו כמבואר בש"ך ס"ק ט. כל זה בחלת חו"ל שאין בה חיוב תורה רק מדרבנן, ולכן החמירו לא לתת למי שיוצאת טומאה מגופו, זה לא שייך לטומאת מת בחלת ארץ ישראל שם אסרו הכל, ללא חומרות אלא מעיקר הדין שכהן לא יטמא את החלה. בברכת התורה והארץ יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ