הרב שלום. רציתי לשאול על דבר שמציק לי זמן מה . השאלה שלי היא על גדולי ישראל. רציתי לדעת מה בעצם מיוחד בהם? הרי גדולי ישראל רובם נולדו עם כשרון די גדול, ברור שהם פיתחו אותו - אבל למה הם יותר מיוחדים משאר האנשים? לדוגמא: הרב עובדיה יוסף זצ"ל מגיל חמש כבר היה לו זיקה גדולה לתורה, בגיל 12 הוא כתב בספר שלו שהוא יודע שהוא נולד לגדולות, ועוד מלא סיפורים כאלו קיימים על כל גדולי ישראל (כמו זה שהם ישנו שעתיים בלילה או לא ישנו בכלל - דבר שלא נתפש בשכל) אבל תכלס, הם לא הגיעו לכך סתם! הרי אני אם אנסה וכך גם רוב האנשים לא נצליח להגיע לכך ולמה? כי בעצם הם קיבלו פרוטקציה מהשמיים ואנחנו לא, אז בעצם אין בהם משהו יותר מיוחד מכל בן אדם פשוט הם נולדו עם כשרון ואנחנו לא. אשמח לתשובה בעניין. תודה, וסליחה אם אני נשמע חצוף.

שלום וברכה, מסופר על ר' זושא (אחיו של ר' אלימלך מליז'נסק) שאמר שהוא לא פוחד שאחרי שיגיע לשמיים ישאלו אותו למה לא היית משה רבינו - כי הוא לא משה רבינו. זה לא מצופה ממנו. ישאלו אותו למה לא היית ר' זושא. לכל אחד יש את השליחות שלו בעולם. וכל אדם צריך לעשות את המקסימום מאמץ והשתדלות לגדול כל הזמן בתורה, ביראת שמיים, להתפתח, להתמלא, להיות טוב יותר במידות , בדרך ארץ, בעבודת ה'. גדולי ישראל עשו הרבה מאוד מאמץ והשתדלות כל חייהם. נכון שיש שנולדו עם כשרון מיוחד, אך הם פיתחו את זה בדרך של תורה, עם הרבה עמל ומסירות נפש. ישנם הרבה אנשים עם כשרון שלא הגיעו לאן שהגיעו גדולי ישראל, ומאידך ישנן גם גדולים שלא היה להם כשרון מיוחד אך אחרי הרבה עמל, השתדלות, בכיות ותפילות הם הגיעו לאן שהגיעו. אנחנו צריכים להיות אנחנו. כל אחד נולד עם ה'פעקלה' שלו- השק שלו. איפה נולד, מתי נולד, לאיזו משפחה נולד, מצב כלכלי שגדל בו, סביבה , כשרונות ועוד ועוד. ועם כל מה שקיבל הוא צריך לעלות ולגדול, ולאן שיגיע בסופו של דבר זה תלוי בו. המטרה היא להוציא את כל הכוחות מן הכוח אל הפועל. אין מטרה להיות מי שאתה לא צריך להיות. וכן, אנו מכבדים מאוד את גדולי ישראל שכל חייהם גדלו והשקיעו והתמידו בתורה מצוות וירא שמיים. ברכה והצלחה וכל טוב.