לרב שלום, קודם כל מודה לרב על הקדשת הזמן והעזרה. יש לי שאלה שאשמח לקבל עליה תשובה הלכתית והכוונה מוסרית. איני יודע אם הדברים מוחלטים ולכן אשמח לברר את היחס אליהם כדי לפעול בצורה נכונה. ישנה אפליקציה מוכרת של חברת משקאות ידועה וגדולה, שניתן לצבור בה נקודות ואיתן ׳לרכוש׳ שוברים לחנויות מזון מהיר כאשר מגיעים לסכום ניקוד מסוים. איך זה עובד? את הנקודות צוברים בעיקר מחידונים שמענה נכון אליהם מזכה בנקודות, וגם מעט נקודות ניתן להשיג מקודים שמודפסים על כל פחית שהחברה מוכרת. בפועל, כמות רבה של אנשים (ואפילו רוב מוחלט), משתמשים בקודים של פחיות משומשות שלא רכשו בכספם, או בתבנית מספרים קבועה וידועה מראש שעובדת תמיד (אם יהיה מדובר בקוד שכתוב על פחית שלא נרכשה עדיין, זה לא ימנע אח״כ מאנשים שרוכשים את הפחית להזין גם כן את הקוד לפחית שרכשו שוב פעם). בנוסף יש קבוצות שבהן מתפרסמות התשובות לחידונים כך שרבים עונים על החידונים בקלות. בסברה הפשוטה, ואולי זהו באמת המוסר הטבעי והנכון, אפשר לומר שזה לא מוסרי. שחברת המשקאות מפעילה את המבצע כדי להרוויח כסף על מוצריה, ואחרי רכישה של הרבה מוצרים לתגמל במשהו נחמד את הצרכן. מצד שני, החברה מודעת לחלוטין (מבדיקה) לעובדה שמשתמשים רבים באפליקציה נעזרים בתשובות לחידונים ומשתמשים בקודים שמופיעים על פחיות שלא רכשו מכספם ובכל זאת הם ממשיכים אופן אינטנסיבי בפעילות הזו ומקדמים אותה. מכאן- כנראה שבכל זאת משתלם לחברה לקיים את הפעילות, ועל אף שהרבה מאוד אנשים פועלים בצורה הזו, מבחינתם טוב להמשיך עם הפעילות. זה נראה לי טיעון קצת יותר חלש, כי יוצא ממנו שאולי רק בדיעבד הם מסכימים למציאות הזו, והשאלה אם לקחת חלק במציאות הבדיעבד הזה. אפשר לומר גם כן , שהמטרה של החברה בכל הפעילות הנרחבת הזו היא בכלל בעיקרה לפרסם את המוצרים שלה ואת שמה, ולכן מבחינתם העובדה שבן אדם רוכש את הפחית בשביל להשיג מעט ניקוד ביום היא אמנם רווחית אבל לא העניין העיקרי. לכן עצם ההשתתפות של האדם בפעילות והפרסום לחברים היא מה שחשוב לחברה. מעניין אותי לדעת מה יש לעשות בסיטואציה כזו. גם הלכתית, מה השיקולים ומה יש לפסוק, וגם מוסרית. האם נראה שמותר? אולי אסור בכלל? אולי הלכתית יש מקום להתיר אבל ראוי מלכתחילה שלא? אשמח לתשובת הרב, באיחול שנזכה לפעול במוסריות ויושרה. תודה רבה.

כתב החסיד בעל "מסילת ישרים" : "יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו" נראה שישנם שתי מדרגות. האחת - חובתו בעולמו השנית- מבטו ומגמתו. חובות האדם נמצאות בגדרי המצוות והעברות, המגמות החזון והמבט נמצאים באופן כללי ברובד נוסף שעליו מרחיב בעל המסילת ישרים בפרקים רבים. גם בגדרי החובות ישנם מדרגות, החל מ"עיקר הדין" דרך מידות הפרישות והטהרה. אך מעבר לכך ישנה מידת חסידות שאינה בכלל ה"חובות" הפטור/המותר /והאסור אלא במדרגה עליונה יותר מצד גדרי החיוב נראה לענ"ד שכל דבר שמותר לעשותו על פי ההלכה ומנהג המדינה הרי שהדבר כשר. בוודאי בדיני ממונות ש"תנאו קיים" וחובות ניתנים למחילה. לכן נראה לענ"ד שאם כפי שכתבת שהחברה מודעת לכל צורת היכולת ההתנהלות באפליקציה -הרי שזה מותר האם זו מידת חסידות? לא ברור לי.. אבל לא כולם נמצאים במדרגה כזאת..