שלום הרב, אני נשואה שנה ו3 חודשים לאברך מישיבה גבוהה מטבע הדברים צפוי שברגע שאסיים את הלימודים האקדמיים שלי אכנס למסלול העבודה. ובגלל ובעיקר שבעלי לומד בישיבה- העבודה שלי נהפכת להיות חובה, כי כרגע ההכנסה מהעבודות המזדמנות של בעלי לא תספיק לנו לעוד הרבה זמן. אני יודעת שיש לי בחירה אם לחיות חיים כאלו, אבל רציתי יותר להבין- אני מעריכה את הרבנים של בעלי וחושבת שהם אנשים גדולים אבל אני לא מצליחה להבין למה נוצרת כזו מציאות, שעל ידי זה שהאברכים לומדים, הנשים שלהם צריכות לצאת לעבוד ולפרנס. אני מרגישה שזה מנוגד לטבע הנשי שלנו. אני מרגישה שיותר טבעי לי לרצות לעבוד בלי לחץ של צורך, ובצורת החיים הזאת יש צורך גדול. וקשה לי להבין למה בגלל הדבר הגדול הזה של לימוד תורה, אני צריכה לפעול אחרת ממה שטבעי לי, לפי הידע הלא גדול שלי אני מבינה שגם דרכה של תורה מכוונת אותנו כנשים להקשיב למה שטבעי לנו. אני מתנצלת אם השאלה הזאת לא מנוסחת מספיק מכובד, אני כותבת אותה מתוך הערכה ללימוד התורה וללומדיה, וכדי לברר לעצמי את הנקודה הזאת. תודה רבה.

שלום. תחושתך אמיתית וישרה! הרמב"ם הוא המתנגד הגדול לכך, שאדם הלומד תורה צריך להתפרנס מהצדקה. כך הוא כותב בסוף הלכות תלמוד תורה, וביתר הרחבה, בפירושו למשנה באבות: אל תעשם קרדום לחפור בו. בסוגיית קבלת צדקה, יש החולקים על הרמב"ם. אבל במקרה שלכם, ודאי שכל בעל מתחייב לפרנס את משפחתו. זה מה שהוא מתחייב, בכתובה! לצערי, בדורות האחרונים נהפכה הקערה על פיה, ותלמידי חכמים מורים לאברכים ללמוד, ולחייב את נשותיהם לפרנס. טוב תעשי, אם תראי לבעלך את שאלתך ואת תשובתי, ואשמח להרחיב בשיחה איתו. חיזקי ואימצי!