שמעתי שהרב ענה שאין סיבה לסלוח לחיילים שהשתתפו בגירוש, כשאר דינים שבין אדם לחברו. 1. האם לא ניתן ללמד על רובם סנגוריה מוחלטת עקב הבלבול והבורות בכל הקשור ליחסנו לארץ ישראל, מדינת ישראל ושאר ערכי התורה ("תינוק שנשבה") השוררים בציבור, ועקב שטיפת המח שעברו החיילים על בסיס בלבול זה באשר לתפקידם הראוי כחיילים בצה"ל ובאשר למוסריות הגירוש? האם ציידנו אותם מספיק בצדקת הדרך ובתעצומות נפש הנדרשות כ"כ על מנת לסרב פקודה? 2. האם הם העומדים מאחורי נזקי הממון שעשו בשליחות צה"ל? מדוע סליחתם כפרטים תלויה בכך?

1. גם אחרי כל התרוצים אין סיבה לסלוח לכל מי שהשתתף במעשה הנבלה של גרוש יהודים מבתיהם. 2. כמובן שאשמתם אינה מסירה את האחריות הכבדה של המשלחים החל מראש הממשלה והרמטכ"ל והמפכ"ל והקצינים וכל שרשרת הפיקוד.