שלום כבוד הרב, שאלות בנושא גבאי צדקה בימינו: א. גבאי צדקה שאוסף כסף ומדי פעם קונה דברים לצורך בית כנסת ובדרך לקניות נאבד לו הכסף או חלק מהכסף. האם הוא צריך לשלם מכיסו? האם שייך לחלק בין רשלנות או השמירה צריך להגיד כמו שהוא שומר על כספו? ב. האם במקרה ולא יהיה חייב יכול לעשות לפנים משורת הדין ובכל זאת לשלם והאם לוקחים בחשבון את כלכלת בני משפחתו שלפעמים מדובר בסכום גדול.

שלום רב. א. אם הגבאי מקבל כסף שכלול בו גם עניין השמירה וניהול הכסף, הגבאי חייב לשלם מה שאיבד. ב. יאם הגבאי עובד בהתנדבות והכסף אבד בפשיעה או רשלנות, הגבאי חייב לשלם, אחרת הוא פטור. אולם יש אומרים, שאין לו דין שומר כלל ופטור גם בפשיעה. ג. גם אם הדבר נעשה ברשלנות, ראוי לוותר בעת הצורך וכן כדי שלא ימנעו מלהיות גבאים בפרט אם מדובר בגבאי מסור, וגדול השלום. מקורות: א. הנה כתב מרן השו"ע (חו"מ סי' ש"א סע' ו'): "מי שהפקידו אצלו מעות עניים או פדיון שבויים ופשע בהם ונגנבו, פטור, שנאמר: לשמור (שמות כב, ט), ולא לחלק לעניים, והרי הוא ממון שאין לו תובעין". וכתבו האחרונים, שמכל מקום, חייב לצאת ידי שמיים (חוו"י, הובא בפת"ש שם סק"ו). אך הוסיף המחבר (שם), שאם מסרו לחלק לעניים ידועים, וחלקו של כל אחד קצוב וידוע, נחשב לממון שיש לו תובעים, וחייב באחריות. והוסיף על כך הרמ"א בשם המרדכי (שם): "וכן אם הגבאי אמר לשומר: שמור לי, חייב כשאר שומר". ומבואר בנתיבות (סי' ש"א סק"ט, ובפת"ש שם סק"ח בשם תש' שיבת ציון), שגבאי ביכנ"ס יש להם דין שומר על כספי ביכנ"ס, והכסף נחשב כממון שיש לו תובעים, כי אם יחסר, יתבעו מהציבור לשלם עוד. לכן אם הגבאים מקבלים שכר עבור הניהול של ככסף, דינם כשומר שכר וחייב לשלם. יש לציין שאם מותר לגבאי להשתמש עד החלוקה בכספי הציבור לשימוש הפרטי, הוא הופך לשומר שכר אף אם אינו מקבל שכר על הטיפול בכסף (ראה שו"ע סי' רצ"ב סע' ז'), וחייב לשלם מכספו הפרטי. ב. ראה מחנה אפרים (הובא בפת"ש סי' ש"ג סק"א) בשם הרש"ך, שם מבואר שאם מקבל שכר על עבודה אחרת ולא על השמירה, נחשב לשומר שכר, ומשמע מהקצות (שם) שחולק. ולפי זה, אם הכסף נאבד כתוצאה מפשיעה, חייב הגבאי לשלם, כדין שומר חינם. ויש אומרים שאכן דין גבאי צדקה בהתנדבות, כדין שומר חינם (שו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' מ"ט), כיוון שדינו תלוי בדין שומר אבידה אם הוא שומר חינם או שומר שכר, וכיוון שנחלקו בכך המחבר והרמ"א (סי' רס"ז סע' ט"ז), וכתב שם הש"ך (סקי"ד) דהוי ספיקא דדינא, לכן לא ניתן להוציא ממון מהגבאי כי הוא יכול לומר קי"ל כרמ"א שדינו כשומר חינם. אולם הנתיבות (סי' ע"ב סקי"ט) כתב שאין לגבאי צדקה את הפטור של עוסק במצוה משום פרוטה דרב יוסף, משום שזה שייך רק במקום שהתורה הטילה עליו לעסוק בכך כעת, כגון בהלוואה ובהשבת אבידה, אולם אין חיוב להיות גבאי צדקה, ולכן לא שייך לומר העוסק במצווה פטור מהמצווה. אולם ראה באמרי בינה (או"ח סי' י"ג ג') שחולק וסובר שגבאי צדקה הוא שומר שכר. ודעת הגרי"ש אלישיב (הוב"ד בשו"ת וישמע משה ח"א עמ' שצ"א), שאין לגבאי צדקה בהתנדבות, דין שומר, ולכן פטור אפילו על הפשיעה. ואם כן, הגבאים יכולים לומר קים לי להחזיק. ג. ראה בשו"ע (חו"מ סי' י"ב סע' ג') שהתיר לבית דין "לוותר בממון היתומים חוץ מן הדין כדי להשקיטם ממריבות". וראה בפת"ש (שם סי' ע"ב סק"י) שהביא מחלוקת, אם יש לפטור אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים אפילו בפשיעה "משום דאתי לממנע". והביא משו"ת שיבת ציון, שאין לדמות זאת ל"גבאים דבתי כנסיות אשר בקהילתנו, שאין מתמנים ע"י תחבולות, רק ע"י הפצרות אנשי בהכ"נ שנתנו עיניהם בו, ובודאי הוא לו לתפארת ושבח, ויצא עליו קלא דגברא מהימנא הוא. ולכן יש לו דין אפוטרופוס שמינהו בית דין" וממילא חייב בפשיעה. אולם, במציאות שהגבאי התמסר לתפקיד, כיון שהוא ראה שאין משהו אחר שיכול לעשות זאת, או שמדובר במקום שאין בכך כל כך כבוד. והעבודה והמסירות גדולה. בפרט אם אין לו שכר מעבודה זו. וודאי שיש לפוטרו מגניבה ואבידה. ואפילו אם הדבר נעשה ברשלנות אם אין הוא מקבל על כך שכר, ובמקום הצורך אף אם הוא מקבל שכר, ראוי להתפשר איתו על כך. והאמת והשלום אהבו. בברכה נאמנה,