שאלה בדיני ממונות: אדם הזמין מונית מתחנת מוניות לשעה 3:00 לפנות בוקר לשדה התעופה. 02:10 – הנהג שלח הודעה ושאל את הכתובת, והודיע שיהיה ללא קליטה חצי שעה; האדם מסר את כתובתו. 02:30 – הנהג עדיין לא הגיב ולא היה ניתן להשיגו. 02:43 – האדם חשש שיאחר לטיסה, התקשר לתחנה, גם המוקדן לא הצליח להשיג את הנהג, והתחנה שלחה נהג אחר. 02:49 – הנהג החדש התקשר ואמר שהוא בדרך. 03:00 – האדם עלה על המונית של הנהג החדש. 03:09 – הנהג הראשון התקשר וטען שהפסיד נסיעה אחרת ורווחית, ואמר שישאל רב האם מגיע לו פיצוי. האדם טוען שלא היה בידו להשיג את הנהג, והתחנה היא שהחליטה לשלוח נהג אחר. נשאל: האם הוא חייב לפצות את הנהג הראשון?

שלום רב. אין חיוב לשלם לנהג, שכן מזמין המונית היה אנוס (וודאי שלא נעשה ב"פשיעה"). זאת ועוד, ההתקשרות נעשתה מול תחנת המוניות, והוא אף עדכן את התחנה בחוסר הזמינות של הנהג, בסמוך למועד שנקבע. התחנה ניסתה ליצור קשר עם הנהג ללא הצלחה, ועל כן היא זו ששלחה נהג אחר (יתר על כן, נראה משיחת הטלפון המאוחרת שאף הנהג הגיע באיחור). כמו כן, לאחר בירור, מנהג תחנות המוניות הוא לקחת אחריות במקרים כאלה כאשר ההזמנה בוצעה דרכן. לפיכך, למעשה אין חיוב לשלם, ואין כאן אף משום "תרעומת" או "מחוסר אמנה" (ראה בהרחבה). מקורות: הנה בגמ' (ב"מ דף עו:, ובמשנה עה:): "תניא: השוכר את האומנין והטעו את בעל הבית, או בעל הבית הטעה אותן - אין להם זה על זה אלא תרעומת וכו'. במה דברים אמורים - שלא התחילו במלאכה, אבל התחילו במלאכה - שמין להן מה שעשו". כלומר אם בעל הבית שכר פועל וחזר בו מהשכירות קודם תחילת העבודה, יש לפועל עליו תרעומת (ובשם הגר"י סלנטר זצ"ל מותר להקפיד עליו, וי"א שמותר לדבר עליו לשה"ר, או שאין עליו איסור נקימה ונטירה). כלומר מעיקר הדין אין חיוב תשלום (ועי' בחידושי תלר"ש שממידת חסידות צריל לשלם). והוסיף המחבר (סי' של"ג סע' ב'): "בד"א שאין להם עליו אלא תרעומת בשלא הלכו, דוקא בשלא היו יכולים להשכיר עצמם אמש כששכרם בעל הבית זה; אבל אם היו נשכרים אמש, ועכשיו אינם נשכרים כלל, הרי זה כדבר האבוד להם, ונותן להם שכרם כפועל בטל... ואם הלכו אע"פ שלא היו מוצאים להשכיר עצמם אמש, נותן להם שכרם כפועל בטל; והוא שעכשיו אינם נשכרים כלל. אבל אם מוצאים מי שישכירם בשכירותו, אין להם אלא תרעומת... ואם אינם מוצאים להיות נשכרים אלא בפחות, משלם להם הפחת". וסיים המחבר, שכל האמור רק באופן שבעל הבית לא היה אנוס, אחרת הוא פטור. וז"ל: "וכל אלו הדינים כשלא ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב, שהוא בפשיעתו; אבל אם לא היתה פשיעת בעה"ב בדבר כלל, הרי זה אנוס, ונפטר". ואם כן מצאנו כמה אופנים שחייב לשלם כפועל בטל על מה שהיה עתיד לעשות, א. אם עשו קניין כמבואר ברמ"א (סע' א' ובש"ך שם). ב. אם נגרם הפסד לפועל כמבואר בסע' ב' כאמור לעיל. ג. באופן שחזר בעל הבית אחרי שכבר התחיל הפועל במלאכתו. ויש להקשות על דברי השו"ע שחידש בשם הרמב"ן (בגמ' שם), שגם אם הפועל לא התחיל ללכת, צריך בעה"ב לשלם לו כפועל בטל, ש"הרי זה כדבר האבוד להם". ונחלקו בדעתם, לדעת הריטב"א (שם), היינו משום הערבות ביניהם בעה"ב מתחייב, בהנאה שסמכו זה על זה. ולדעת התוס' (בגמ' שם ד"ה אין להם הוב"ד בסמ"ע סק"ח), מדינא דגרמי, ולנתיבות (שם סק"ג), חייב, מתקנת חז"ל, וגם לתוס' שחייב מדינא דגרמי, זו תקנה. אך עיין בקצות (שם סק"ב) שהאריך להקשות על הבנות אלו, וציין לדעת המהר"ם שחולק ופוטר את בעל הבית אפילו הפסידו הפועלים דהוי מניעת רווח, ולכן אין להוציא ממון מספק. והעולה מן האמור, כי המזמין מונית ואח"כ ביטלה, אם נגרם הפסד לבעל המונית בהזמנתו, כגון שלא קיבל הזמנות אחרות לאותה שעה שהוא הזמין אותו, המזמין חייב לשלם לנהג, ואפילו אם לא נגרם לנהג המונית הפסד מחמתו, אלא כבר התחיל במלאכה בכך שהחל לנסוע לעבר המזמין, חייב המזמין לשלם לבעל המונית. ונחלקו האחרונים כמה צריך לשלם, דעת הנתה"מ (סי' שט"ז סק"ב) שאינו חייב לשלם כל שכרו, אלא משלם כפועל בטל, שהוא כמחצית שכר, הואיל ובעל המונית נהנה במה שהולך בטל ואינו צריך לעבוד, ולדעת קצות החושן (שם סק"א), שחייב לשלם לו כל שכרו, שהרי המזמין יכול לקיים את השכירות ולנסוע במונית ואף הנהג מזומן לעשות מלאכתו. אולם כל האמור באופן שביטל את ההזמנה בסתם, אך אם ביטל ההזמנה מחמת אונס, לכל הדעות אין המזמין צריך לשלם דבר ובאופן זה שיש אונס, גם אין בחזרה משום מחוסר אמנה (ראה משפט כהלכה סי' של"ג עמ' קנ"א). ואם כן בנידון השאלה, כיוון שידוע שמי שמזמין נהג מונית לשעה 3:00 בלילה לשדה התעופה, עלול להיות בלחץ ולהזמין מונית אחרת, מה עוד שהוא כבר בשעה 2:10 הודיע שהוא נכנס למקום בלי קליטה, ובשעה 2:43 הנהג עדיין לא חזר אליו, ורק בשעה 3:09 דקות הוא חוזר אליו. כמו כן, אחרי בירור עם נהגים שעובדים שנים בתחנת מוניות, נאמר לי שלפי המנהג המקובל בתחנות מוניות, אינך חייב לשלם באופן זה, כיון שהלקוח הזמין את המונית דרך התחנה. התחנה מקצה נהג, ורשאית להחליפו מכל סיבה. האחריות לזמינות הנהג בזמן ההזמנה היא של התחנה ושל הנהג, לא של הלקוח. ולכן אם כבר דנים על פיצוי, הפיצוי צריך להגיע ע"י תחנת המוניות לנהג ולא דרך הלקוח. כמו כן המנהג המקובל, שאם הלקוח הפסיד טיסה לדוג', הוא תובע את התחנה ישירות. הנהג משלם כל חודש לתחנת מוניות, תמורת שירות שהם נותנים לו, ולכן כל שירות הלקוחות הוא דרך התחנה. אם כן למעשה יש לפטור את המזמין, א. כיון ששזה נחשב כעין "אונס" שפוטר את המזמין מתשלום. ב. בנוסף לכך, ההתקשרות הייתה עם תחנת המוניות, לא עם הנהג באופן אישי. התחנה רשאית להחליף נהג, והיא זו שביטלה בפועל ושלחה אחר. ג. הנהג גרם לאי ודאות: הוא הודיע שיהיה ללא קליטה, ולאחר הזמן שאמר, עדיין לא היה ניתן להשיגו. במצב כזה הלקוח אינו חייב להמתין ולהסתכן בהפסד טיסה. ד. הפסד הנהג הוא גרמי ואינו נזק ישיר ולא חייבו גרמי באונס, ויתרה מכך זה ההפסד נגרם בעקבות התנהלות של בעל המונית (וכידוע אנשים לחוצים מאד להגיע בזמן לכל מיני אירועים ומפגשים), ולא מחמת הלקוח. אכן כתב הנתיבות לעיל שיש תקנת חז"ל לשלם כפועל בטל אפילו אם לא התחיל במלאכתו, אך באופן זה ודאי שלא תקנו אף אם יצא לדרך. ה. טענת הנהג שויתר על נסיעה רווחית אחרת, אינה מחייבת את הלקוח כאשר הוא אנוס, והנהג פעל ברשלנות כאמור. בברכת האמת והשלום אהבו,