האם אפשר להתחיל ללמוד קבלה רק בגיל 40 או שאפשר ללמוד גם לפני כן בגיל צעיר יותר ?

שלום רב לשואל היקר, הנה כתב הש"ך (יו"ד רמ"ו סק"ו) הביא בשם המקובלים שיש למלא תחילה את כריסו בש"ס ופוסקים, ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד גיל ארבעים. וז"ל זקננו הש"ך: "גם המקובלים ושאר האחרונים הפליגו בדבר שלא ללמוד חכמת הקבלה עד אחר שמילא כריסו מהש"ס ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה כמ"ש בן ארבעים לבינה בשגם שצריך קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה ורוב המתפרצים לעלות בחכמה זו קודם הזמן הראוי קומטו בלא עת כמ"ש כל זה בד' חכמי האמת". עם זאת, אף שגם השל"ה הקדוש הדגיש את הצורך להקדים בניין של תורה ויראת שמים קודם שנכנסים לעומק סתרי התורה. מכל מקום, רבים הביאו בשמו את מה שכתב בספרו "אור נערב", שיש מקום להתחיל לעסוק בחכמת הקבלה כבר מגיל עשרים. ובדברי האריז"ל מפורסם שבדורות האחרונים נפתחו שערי חכמת הקבלה ויש מצוה לגלותה. ובפרט בדור שלנו, ואכן מצינו אצל רבים מגדולי ישראל עידוד לעסוק בפנימיות התורה, כמובן לפי מדרגת האדם ובהדרכה נכונה. ובפרט יש לציין את דברי מרן הגרא"י קוק זצ"ל (אגרות הראי"ה מ"ח), שכתב שכל מטרתו בחיבור ספריו היא "להכניס לבב תלמיד חכם זקן - וצעיר לעיון בפנימיות התורה", והוא מונה שם את ספרי קבלה רבים, שעל ידם ניתן להכנס ולהבין בחכמה זאת. הרי שהעיסוק בפנימיות התורה אינו שייך רק לתלמיד חכם מבוגר, אלא גם לתלמיד חכם צעיר, כאשר הוא בנוי לכך ולומד בדרך הנכונה. ואם זכורני נכון שמעתי מהגר"ש דבליצקי זצ"ל שהיה מגדולי המקובלים בדור האחרון, שיש מקום ללמוד קבלה אף בגיל מוקדם יותר. בפרט כאשר לבו של אדם חפץ ויש לו השתוקקות פנימית לכך, וכפי שאמרו חז"ל (ע"ז יט.): "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ", ובספרי המקובלים מבואר שלכל אדם יש את חלקו המיוחד בתורה. לכן אין לדכא משיכה אמיתית לפנימיות התורה, אלא צריך לדעת כיצד להכווין אותה בצורה נכונה. לכן, לבחור שלבו חפץ בפנימיות התורה, אין צורך לומר לו להתרחק מלימוד זו. אפשר בהחלט ללמוד חלקים מסויימים בפנימיות התורה, ומסופר על מרן החפץ חיים שעודד ללמוד בחלקי הנגלה של הזוהר הקדוש ואמר שיש בכך מוסר גדול. אולם לימוד מעמיק ושיטתי בכתבי האר"י, מהרח"ו והרש"ש, ובפרט ענייני ייחודים ושמות, אין ללמוד באופן עצמאי אלא בהדרכת תלמיד חכם שקיבל מגדולי ישראל ומתוך ספרים שהתקבלו בכלל ישראל. העיקר הוא הסדר הנכון. לא להזניח את הנגלה בשביל הנסתר, ומאידך לא לחשוב שפנימיות התורה היא דבר השייך רק ליחידי סגולה. צריך להשתדל להיות בן תורה שלם, המחובר לכל חלקי התורה, פשט רמז דרש וסוד. וכפי שמצינו בחריפות שכתב רבנו חיים מוולוז'ין בספרו "נפש החיים", שהשגת פנימיות התורה היא חלק משלמות האדם ותורתו ואדם יתבע על כך לעתיד לבוא. וכפי שאמרו חז"ל (מדרש משלי י' א') שאדם ישאל לעתיד לבוא "בני הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה". לכן, אם בחור צעיר חפץ בתורת הנסתר, אין סיבה לדכא את הרצון הזה. אדרבה, אפשר לפתח אותו בצורה נכונה, עם רב תלמיד חכם שמכיר אותו ויודע לבנות לו סדר לימוד מתאים, כדי שיוכל להתמלא בכל פרד"ס התורה. ושמעתי בשם אחד מגדולי ישראל שאמר על הפסוק "אל תהיו כסוס", סוס = ר"ת סוד ורק סוד. וגם לא כ"פרד אין הבין" פרד = ר"ת פשט רמז דרש. אלא צריך להיות בקי בכל חלקי התורה כאמור. וכמובן שיש ללימוד תורת החסידות בדורנו חשיבות עצומה כיוון שהיא מחברת בין תורת האריז"ל למציאות בא אנו נמצאים בעולם הזה (מה שנקרא בחסידות: עולם, שנה, נפש), וידוע מכתבו של הבעש"ט הקדוש זי"ע, ששלח לגיסו רבי גרשון מקיטוב, ששם הוא מספר לו שנגלה אליו אליהו הנביא ואמר לו שכאשר יפוצו מעיינותיו חוצה (תורת החסידות שהוא גילה) וידעו כולם לייחד ייחודים כמוהו (כמו הבעש"ט) אז הוא יגיע. יה"ר שנזכה לכך בקרוב. בברכת התורה והיראה,