אחד הגר בחוץ לארץ נשוי ויש לו בנים במוסדות של חסידות שלו, האם יש עליו חיוב לעלות לארץ ישראל, הנה מטעם מצוות ישוב א"י דנו הפוסקים ויש אומרים (אגרות משה) שישוב א"י הוא מצווה קיומית, אמנם דבר זה קשה שמדברי הרמב"ן יוצא שהוא מצווה חיובת, אמנם גם בזה יש אומרים (מנחת אשר) שאל מצוות עשה אינו מחיוב לתן את כל ממנו, ולהניח את כל המשפחה וכו הוא גם טירחא גדולה שנחשב כמו הנותן יותר מחמישית של נכסיו. אם כן מטעם המצווה יש לפטרו. אמנם שאלתי הוא מטעם הפקידה שזמנינו אחר שנתנו האומות רשות לעלות ולבנות מדינת ישראל אם כן הוא עת פקידה כמו שהיתה בזמן עזרא, ואולי משום זה לחוד יש חיוב לעלות לארץ ישראל. ואע"פ שקשה מאוד שעוזב את כל משפחתו אביו ואמו וכו ועולה רק אם אשתו ובניו מהו דעת הרב בזה?

לפי הרמב"ן מצות ישוב הארץ מחייבת לעלות ארצה בכל עת ובכל שעה אומנם לא צריך להפסיד את כל רכושו לשם כך, אך אפשר וצריך לתכנן את העליה מבלי להפסיד הפסד גדול. קיום מ"ע מחייב הפסד של חומש , אך אפשר למנוע או לצמצם גם הפסד כזה נושא המשפחה אינו שיקול הלכתי גם בדעת הרמב"ם משמע שהמצוה לעלות ארצה היא בכל עת ובכל שעה. הוא עצמו עלה ארצה אך היו כאן מלחמות, רעב וקשיים גדולים והוא נאלץ לרדת מצרימה. רק מדברי המג"א משמע שהדבר תלוי בעת פקידה. רבים חולקים עליו גם לדעת המג"א אין ספק שהגיעה ית פקידה. רוב אומה"ע הכירו במדינת ישראל (זו פקידה לדעת האבני נזר, האור שמח וגדולים אחרים) הצלחת המדינה בכל התחומים והניסים הגדולים להם זכינו, ומאידך האנטישמיות מעידים לכו"ע שהגיעה ב"ה עת פקידה ומצוה לעלות ארצה