בתגובה לתשובת הרב שאדם חייב לבדוק חמץ גם אם אינו בבית בזמן הפסח; כמדומני תוס’ ורש"י חולקים בגמ’ לגבי ביטול או ביעור חמץ (בדפים הראשונים של מס’ פסחים). לפי אחד מהם מספיק ביטול, ולפי השני צריך גם לבער שמא ימצא גלוסקא יפה ויבוא לאוכלה או שלא יבטלה בלב שלם. אם אותו אדם לא נמצא בפסח בביתו מה הבעיה שרק יבטל, הרי הוא לא יבוא לאכול את החמץ, והוא גם לא יתחרט?

מהתורה ביטול מועיל אולם חכמים ידעו שרוב בני האדם אינם מסוגלים להתיחס לחמץ כעפר ממש או להפקירו לגמרי ולכן דרשו בדיקת חמץ וביעור חמץ גם כשאדם לא נמצא במקום בו נמצא החמץ.