אני בחורה בת 19 שמגיעה ממשפחה שלא שומרת שבת ולא מתקרבת ליהדות. עשיתי כמה טעויות בחיי שאין מהם דרך חזרה. עכשיו אני נפגשת עם בחור בן 22 שבא מבית דתי אבל לי ולו יש אותו ראש אנחנו חושבים על אותו עניין, ויש לנו אותה דרך חשיבה לעתיד. התחלנו לצאת וכעבור חודש אמרנו שנתחתן עוד חודשיים, לאחר יום הוא דיבר עם אחותו ואחותו אמרה לו שזה עדיין מוקדם והוא עדיין לא מוכן להתחתן והוא החליט לדחות את החתונה עד מרץ 2008. אחרי הרבה דיבורים הסכמתי למרות שידעתי שזה יגרום לסכסוך בינינו ואנחנו נפרד והוא לא האמין לי, לאחר פחות מחודש אני והוא רבנו ופתאום הוא החליט שזה מוקדם בשבילו והוא לא חושב להתחתן לפני גיל 26 ועד שלא יהיה לו עסק פרטי ולא יהיה לו בית. למרות הכול אני יודעת את הסיבה, שזה אבא שלו שלא מסכים בשום אופן שיתחתן איתי כי אני לא דתיה, למרות שמאז שהתחלנו לצאת התחלתי להתחזק, התחלתי לאט לאט לשמור שבת, ללבוש בשישי שבת רק חצאית וכיבדתי את ההורים שלו. כעת החלטנו לתת לזה עוד פעם זמן בלי לדבר על חתונה, להיות רק חברים מקסימום לחצי שנה ואחרי זה נדבר על חתונה. אך אני מפחדת שעדיין אבא שלו יפריע לנו, אני לא יודעת אם המעשה נכון, אני רוצה להקים איתו את המשפחה שלי, אבל קשה לי לחשוב שאבא שלו לא מקבל אותי, אך אולי דעתו תשתנה שוב, מה עלי לעשות?

טבעי שאב דתי חרד לבנו שלא ירד משמירת התורה והמצוות ע"י נישואים לאשה שבאה מבית רחוק מזה, אם רצונך אמיתי בשמירת המצוות תוכלי להוכיח זאת ע"י מעשים כמו הליכה בצניעות, השתתפות בחברה דתית ובשיעורי תורה, וכך אפשר יהיה לשכנע שרצונך אמיתי להפיג את חששות האבא ואולי גם החבר בעצמו.