יחס להקרבת הקורבנות

איך עלינו להתייחס למנהג הקרבת הקורבנות כשלדעתינו הוא גורם להגשמת האלוהות? דתות אחרות מקריבות קרבן לאלוהיהן, בהנחה שהאל מקבל את הקרבן בצורה הפיסית שלו. ואם נשמור על כל פרטי ההלכות ונקבל באופן עיוור את המנהגים והמסורות הקשורות בעבודת ה’ ייווצר קונפליקט דתי (לא אמוני). כלומר האמונה באל לא תיפגע, אבל ייווצר "צל" שמעיב על הדרך הנכונה והראויה שבה יש לפי דעתינו להתייחס למושג האלוהות.

אני מבין קושי שיש לאדם מודרני באשר לקרבנות. אולם אין כל קשר בין קושי זה לבעיה התיאולוגית שהעלית. אתה משווה בטעות בין פולחן אלילי שבו הקרבן נועד לרצות את האל לבין התפיסה היהודית שה' לא זקוק כל לקרבן אלא הקרבן נועד לקרב את האדם לא-לקיו. על כך ניבאו כל הנביאים החל משמואל ועד מלאכי. הבעיה של האדם המודרני היא שהוא רגיל יותר לבטא קירבה נפשית באמצעים מלאכותיים מופשטים מאשר באמצעים מוחשיים. אולם זו בעיית האדם ולא בעיית האלוקות. כרגע, בגלל הרגלי חשיבתנו, קשה לנו לחשוב איך נחזור ונשוב להקריב קרבנות. אולם לכשתגיע השעה יתכן שישתנו הרגלי חשיבתנו או שנודרך ע"י הארה ממרום לעבודת ה' בבית המקדש בצורה הולמת. ועל כך אנו מתפללים ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.