חקלאי שקיבל היתר למכור את שדהו לנכרי ולזרוע בו בשמיטה - האם ראוי שישתדל לפתוח את השדה ולאפשר לציבור לקטוף בו באופן חופשי? מצד אחד, השדה שייך לגוי ואין בו כל עניין של שמיטה, ולכן אין שום עניין לפתוח אותו לציבור; אך מצד שני, ע"פ דעת הראי"ה קוק זצ"ל, היתר מכירה הוא היתר של שעת הדחק, ולכן יש למעט ככל האפשר את השימוש בו; אם חייבים להשתמש במכירה כדי לזרוע ולקצור, לא חייבים להשתמש בו כדי לסגור את השדה, ואפשר לקיים לפחות את המצוה של פתיחת השדה לציבור. אמנם פתיחת השדה כרוכה בסיכון - החקלאי עלול להפסיד קצת כסף - אבל הסיכון הוא מאד קטן, כי רוב האנשים לא יטרחו ליסוע ולקטוף; רק אנשים עניים במיוחד, שגרים קרוב לשדה, יעשו זאת. וההפסד המועט שייגרם לחקלאי עקב כך לא יגרום להתמוטטותו, ולכן אין הצדקה להסתמך על היתר מכירה במקרה זה.

אם מכר, להרבה שיטות מפקיע מהשדה קדושת שביעית, וכך שיטת מרן הבית יוסף. המבי"ט (אחד מגדולי חכמי ספרד בזמנו) מחמיר בזה, ואומר שגם שדה שנמכרה לנכרי יש בה קדושת שביעית. מי שרוצה לנהוג כמו המבי"ט הוא "סופר חסיד", אך מצד הדין לא צריך.