אישתי סובלת הרבה מרגישות גדולה בכליות ובשלפוחית. מנסיון אחרון של ט’ באב שהיה צמוד לשבת - למרות שהיא נחה היטב ושתתה כנדרש לפני הצום, בכ"ז בצהרי הצום החלו כאבי כליות והתדרדרות הייתה מהירה מאוד: כאבים איומים והרגשת צורך לשהות בשרותים שעות - למרות שהחלה לשתות פחות מכשעור כל 9 דקות, ולבסוף נאלצה לשתות מסה גדולה של מים וגם אז סבלה במשך היומיים שאחרי הצום. א"כ לצערנו נראה שלהתחיל לשתות פחות מכשיעור כשכבר מרגישים בהתדרדרות - אין זה פתרון. השאלה היא האם היא נכנסת לקטגוריה של חולה שבתנאים מסויימים מותר לה לשתות אולי באחד מהאופנים הבאים: א. לדאוג כבר מתחילת הצום לשתות בפז"מ פחות מכשיעור ע"מ לא להגיע למצב ההתדרדרות? ב. להתחיל לשתות רק לקראת הצהריים ואז במקרה של התדרדרות להפחית את זמן ההמתנה [פחות מ9 דקות]? הרופאה לא הצליחה למצוא פיתרון תרופתי ואמרה "שמזה לא מתים" ,אך בהחלט הורתה שבמידה וניתן באיזושהיא צורה לשתות - חייבת לעשות זאת. נתון נוסף "טרי" מהיום שהחלה לסבול מדלקת בשלפוחית. השאלה פשוטה: מה עלינו לעשות? גמר חתימה טובה.

חולי כליות ושלפוחית זקוקים לשתייה מרובה ניתן לשתות נוזלים לא בבת אחת אלא בכפית אחר כפית או לפגום מים עד שלא יהיו ראוים לשתיה ולשתות אותם לל אהפסקה