כתב בשו"ע [שז, ח] " יכול לומר לחבירו: לכרך פלוני אני הולך למחר, וכן מותר לומר לו: לך עמי לכרך פלוני למחר, כיון שהיום יכול לילך ע"י בורגנין; וכן כל כיוצא בזה שיש בו צד היתר לעשותו היום, יכול לומר לחבירו שיעשנו למחר", האם היתר זה הוא גם על שעון שבת, שאם כן, אפשר נניח לצייר מצב: אני עומד לצאת למנחה ומעריב בשבת, ואומר לבן שלי [מעל גיל 13] שלא ישכח להדליק את המחשב [במוצאי שבת] מכיוון שאם היה שעון שבת, היה אפשר ממילא להדליק אותו היום [במידה והוא לא משמיע קול כמובן], האם זה מותר? במידה ולא, האם האיסור מבוסס או שזה פשוט מצד עובדין דחול?

אין להשוות אמירה של דבר המותר בעצם, כגון: ללכת למקום מסוים כשיש אפשרות ללכת באמת אם היה רצף של בתים לבין אמירה על עשיית מלאכה אסורה בעצם אלא שאם היא הייתה נעשית מאליה היא לא מלאכה. אילו היה כדבריך, היה מותר בשבת לומר להשקות שדה כי אילו היה גשם יורד השדה הייתה מושקית, והיה מותר לומר להבעיר אש כי ברק היה עלול להצית אותה וכדו'.