הרב שמעתי שהעולם הבא הוא רק האלף השביעי ואחרי האלף העשירי כל העולמות העליונים יתאחדו והכול יחזור אל מה שהיה לפני בריאת העולם , זה נכון ?

שלום רב לשואל היקר. אין אנו עוסקים בנסתרות אך ננסה לכתוב את סדר הנהגת הזמן בדרך פשוטה, כפי שמופיע בדברי חז"ל והראשונים, וכן בכתבי רבותינו המקובלים (בפרט רבנו הרמח"ל זי"ע): הנה ה"עולם הזה" במציאותו הנוכחית קיים ששת אלפי שנים, אלפיים "שנות תהו", אלפיים "שנות תורה" ואלפיים "ימות המשיח". בסוף תקופה זו (לקראת סוף האלף השישי) נכנסים לתקופת מעבר של "תחיית המתים" ו"יום הדין הגדול". אחרי כן באלף השביעי, העולם חוזר בבחינה מסויימת למה שהיה בתחילה, "תוהו ובהו", כלומר פושט צורה ולובש צורה ומתחדש ב"אלף השמיני" ונכנסים למציאות נצחית, מעל הזמן. בעצם, מהאלף השביעי עד האלף העשירי, מתחיל "עולם הבא" הנקרא גם "עולם הגמול". ב"אלף השמיני" הגוף מתחיל לבטל את שליטתו ומתערב בנשמה, והנשמה מכלכלת אותו. ב"אלף התשיעי" לא נשאר מן הגוף אלא הבחינה השורשית הכללית שלו. וב"אלף העשירי", הנשמה שולטת לגמרי ומאירה בכל בחינותיה בשלמות, הכלי מאבד גם את הבחינה השורשית שלו והוא כרוך ומאוחד לגמרי בנשמה ויש כאן יחוד מושלם בהשוואה אחת של גוף ונשמה, אור וכלי, קודש וחול. מקורות והרחבה: הנה בעניין הנהגת הזמן בעולם, מובא בחז"ל (סנהדרין דף צז., ר"ה דף לא.): "אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. אביי אמר: תרי חרוב, שנאמר יחיינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו, תניא כותיה דרב קטינא: כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ואומר: מזמור שיר ליום השבת - יום שכולו שבת. ואומר: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר. תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח". כלומר המציאות של העולם הזה כפי שהיא נגלית לנו, תתקיים ששת אלפי שנה. אלפיים שנות "תוהו", אלפיים שנות "תורה", ואלפיים שנות "משיח". לדעת רב קטינא אלף אחד אחריהם יהיה חרב, ולדעת אביי אלפיים שנה העולם יהיה חרב. ראשונים רבים ביארו את עניין החורבן, שהעולם יחזור לתוהו ובוהו כפי שהיה לפני הבריאה (רב האי גאון, אוצר הגאונים סי' א' קמ"ט עמ' תצ"ז, ראב"ד בהשגות להל' תשובה ח' ח', רמב"ן בדרשה על דברי קהלת, שו"ת הרשב"א ח"א ט'). וראה עוד במאירי (בהקדמתו לפרקי אבות) שהחורבן מתייחס לחורבן היצהר הרע (ראה עוד ברבנו בחיי במדבר י' ל"ה, מגיד מישרים למרן הב"י בהר-ויקהל, רקנטי ויקרא כ"ה ח'). מכל מקום, לשיטת אביי, אנו מדברים גם על האלף השמיני. הוא לומד זאת מלשון הפס' (הושע ו' ב'): "יחינו מימים, כלומר שלאחר יומיים ("יום" ביחס לקב"ה הכוונה לאלף שנה שלנו), כלומר מהאלף התשיעי ואילך, הקב"ה יחדש את העולם ויקים אותנו ונחיה לפניו במדרגה רוחנית גבוהה הרבה יותר (ראה מהרש"א סנהדרין שם, רמח"ל לקמן). מדברי חז"ל עולה, כי משך הזמן מעת הבריאה עד סוף ימות המשיח הוא, ששת אלפים שנה. ואחרי ימות המשיח, תחיית המתים (ראה רש"י צב.), ויום הדין הגדול (ראה דעת תבונות עמ' צ'), יהיה חורבן של המציאות הנוכחית והמוכרת, ומעבר אל מצב נצחי כאשר העולם יתחדש, כלומר אל העולם הבא (מאמר העיקרים ח' לרמח"ל, קל"ח פתח ע"ט, מכתב מאליהו ד' עמ' 150). בפנימיות הדברים מבאר הרמח"ל (כללים ראשונים עמ' רע"ב, דעת תבונות עמ' קמה-קמז, וראה סיכום כל תקופת הזמן ע"פ הרמח"ל עד האלף העשירי בספר רכב ישראל עמ' 137-164), את השלבים שעם ישראל והעולם כולו עובר, כמו תינוק שנולד וגדל במשך הזמן. ונתייחס רק למעט מן המעט מהצדדים היותר נגלים של רבנו הרמח"ל. הנה שני האלפים הראשונים הנקראים "שנות תוהו", מקבילים לשלב "העיבור", הנהגה של דין קשה והסתרה גמורה, עד יציאת עם ישראל ממצרים. מיציאת מצרים עד חורבן הבית, מקבילים לשלב הראשוני של הגדלות, כמו ילד שמגיע לגיל חינוך וכבר יש לו מעט דעת. ואח"כ זמן הגלות עד ימות המשיח, מקביל לשלב "היניקה". וימות המשיח, מקבילים לשלב השני של הגדלות, כמו אצל האדם לאחר גיל שלוש עשרה, שעומד על פרקו לגמרי ונעשה בשל בדעתו. האלף השביעי הוא כמו השבת ביחס לששת ימי השבוע (ראה גנזי רמח"ל עמ' רמ"ו), והוא מתחלק לשתי בחינות, בחינה אחת השייכת לששת אלפי שנים, הנהגה הקשורה לזמן, לבין הנהגת עולם הבא השייכת ל"דרך הנצחיות". החלק הראשון שייך לבחינת "החורבן" שהוא הפשטת צורת הזמן וחוזר לקדמותו לבחינת "תוהו ובוהו" כבתחילת הבריאה, והפן השני מבטא את תחילת הנצחיות (ראה מאמר העיקרים פרק "בגאולה עמ' ל"ב). ובלשונו הפלאית של הרמח"ל במקום אחר הוא מציין את האלף השביעי כשלב המעבר, וז"ל (כללים ראשונים עמ' רנ"ד): "וכן באלף השביעי שעדיין לא נתחדש העולם, הנה לא יצטרף הגוף לשנות את חוקו אלא שהקב"ה עושה כנפיים לצדיקים ושטים על פני המים, וקדושת הנשמה תכלכל את כובד החומריות, שלא יצטרכו הצדיקי ובתשיעים לדברי הגופניות, אע"פ שעדיין לא נתחדש המציאות". אם אין לנו השגה באלף השביעי, כל שכן בהגדרת האלף השמיני, התשיעי והעשירי. שהוא זמן התחדשות, עולם של נצח ואין בו מציאות של זמן. אולם רבנו הרמח"ל מיחידי סגולה שנכנס לפני ולפנים ומגלה לנו מעט מהאלף השמיני ואילך, עד האלף העשירי. וז"ל (אגרות פתחי חכמה ודעת עמ' שפ"א): "אך באלף השמיני יתערב הגוף בנשמה כבתחילה, כמו באורות החוטם. ובתשיעי כמו באורות האוזן, ועדיין ניכר גוף קצת. ובעשירי ישוב למדריגות עולם הבא, שאי אפשר להבין בו כלל, העשירי יהיה קודש". חשוב להקדים, שצריך להיזהר מהגשמה ואין הדברים הנזכרים כאברי גוף וכדומה כפשוטם אלא כדי לסבר את האוזן, וכבר הזהיר המהרח"ו בהקדמה לעץ חיים, שעל זה נאמר: "לא תעשה לך פסול כל תמונה". וכוונתו לא להגשים את הדברים כי אין הדברים אלא משל וצריך להבין את המהות הפנימית שאליה התכוונו רבותינו המקובלים. הרמח"ל מתאר את האלף השמיני כשלב שבו "יתערב הגוף בנשמה כבתחילה" – כלומר, הגוף יזוכך וישוב למצבו הראשוני, שבו לא הפריע לנשמה אלא השתלב בה בהשוואה אחת. מדובר בדרגה רוחנית גבוהה ודקה, שבה האור והכלי מאוחדים, עד שאין ניכרת כלל מציאות של כלי נפרד. כך גם באלף השמיני – הגוף יהיה בטל כלפי האור הרוחני, עד שיהיה כאילו חלק מהנשמה ממש. וז"ל הרמח"ל (מאמר רישא וסופא, אדיר במרום עמ' מ'): "ותראה כי באלף השביעי שם יהיה גילוי הסוף, והוא מנוחה הבאה אחר הטורח, אך עוד צריך גילוי יותר חזק, והוא השוואת הראש והסוף שנודע שהכל אחת. וזה ההפרש שבין אלף השביעי לשמיני, כי בשביעי יגיע הראש אל הסוף ויתחבר בו, ובשמיני יעשו כולם בהשוואה אחת כבראשונה. והוא סוד היחוד השלם, בסוד ה' אחד ושמו אחד, ומה שיהיה באותו זמן בנבראים אינו מושג". ובאלף התשיעי כתב הרמח"ל לעיל, שעולים למדרגה נוספת ושם עדיין "ניכר גוף קצת", וזהו השלב האחרון לפני השלמות הסופית, והחלק הדק של הגוף הולך ומתמעט ונשאר בו רק השורש, כמו שביאר בספרו (כללים ראשונים עמ' רנ"ד): "ואחר כך לאבד גם היותר דקות, ולא ישאר לו כי אם בחינה שרשית כללית, בלי התפרט הכוחות, כי כך היא המידה תמיד כלל ופרט. וזה כמו שנותן לו שורש עולם האוזן שאין שם רק ה' אחת". ואח"כ באלף העשירי הכל נכלל בשורש (ראה קל"ח פתח צ"ז ומדבר שם על עניינים גבוהים, אורות שם ע"ב ובחי' שערות דא"ק ואכמ"ל). וז"ל הרמח"ל (כללים שם): "ואח"כ לאבד אפ' זאת, ולא יגרום שום חושך לנשמה כלל, כי לא יהיה שולט הוא [הגוף] אלא כרוך בה לגמרי וטפל אליה. והיא מאירה בכל בחינותיה בשלימות, וכמו שנותן לו שורש האורות של השערות, שאינם מושגים לנו כלל, כי אין משיגים במקום שאין בחינת גוף מושרשת שם". ברכת ה' עליכם,