האם יש במשפט העברי אפשרות לתבוע על עוגמת נפש? והאם מותר לפנות לבימ"ש של ערכאות לתבוע על עוגמת נפש?

א. עגמת נפש הרי היא כאונאת דברים שהיא איסור חמור אך אין מוציאים ממון בדיני אדם בגינה וממילא לכאורה אין מקום לתביעה כזאת אפילו בערכאה שאינה דנה עפ"י דיני תורה (עיין חושן המשפט סימן רכ"ח סעיף א– ו ) אמנם ישנו צד לומר שאין כאן דיון באי הליכה בדיני תורה מכיוון שאפשר לומר שכל בעל עסק רשמי אשר מקבל רשות מהרשויות הנוגעות בדבר להפעיל את העסק שלו הרי הוא מתחייב להתנהג במשא ומתן שלו עפ"י מנהג המדינה וממילא אם נאמר שכיום במדינה נהוג לפצות במקרים כאלו על הצער ועגמת הנפש אשר נגרמה כאן ע"י החברה אזי אפשר לגבות את העגמת נפש אשר ביהמ"ש חייב את החברה . ב. אך מכיוון שהדבר אינו מקובל על כל הפוסקים נראה שלמעשה בשביל לצאת מכלל כל ספק עליכם לפנות אל חברת הרהיטים עם פסק הדין שבידכם ולהציע להם פשרה כל שהיא (50\50 או 60\40 וכו') ובכך לסיים את המקרה שלכם על הצד הטוב ביותר ובהסכמת שני הצדדים ג. בכל מקרה מותר לאדם לתבוע בבית דין אם הוא טוען שפגעו בו, ובית הדין יחליט אם הוא אמור לקבל פיצוי או לא.