לכבוד הרב יעקב אריאל שליט"א תוך שיחת תלמידים בישיבה עלתה שאלה. אישה הרה שאחזה בולמוס ויש לפנינו שתי חתיכות בשר, אחת בשר נבלת חיה טמאה ואחת נבלת אדם. מה עדיף לאכול? הרי שהנבלה אסורה מן התורה לגמרי ואילו לגבי בשר אדם יש מחלוקת ראשונים ידועה בדבר. שאלה זו אמנם נראית כפלפול בעלמא אך היא חשובה מאוד על מנת להבין ממנה דרך בפסיקה. הפנו אותי לדברי ה"דור רביעי" לחולין שכתב להעדיף את בשר הנבילה על פני בשר האדם מפני שיקולי מוסר בלבד. גישתו של ה"דור רביעי" נראית לא הלכתית לחלוטין, מוסר אינו שיקול הלכתי אלא אם כן הוא מופיע כעיקרון הלכתי כמו: "גדול כבוד הבריות וכו’...". הנפקא מינות משאלה זו הם: א. האם יש לערב מוסר בפסיקה ההלכתית כאשר אינו מעוגן כקטגוריה הלכתית? אם כן, באיזה מצבים ובאיזה מינון, ומה מעמדו מול דברי הש"ס והפוסקים? ב. יש האומרים שלעיתים פוסקים יודעים מה תהיה פסיקתם בטרם ירדו לעומק העניין (למשל ב"מנחת יצחק", ח"ט סי’ קנ’). כיצד ניתן להבין אמירה זו מצד ההלכה?

אומנם מבחינת המשקל הפורמאלי של חומרת האיסורים בשר אדם מוגדר כאיסור עשה ובשר נבלה כלא תעשה אך באשר להעדפה לעניין חולה יש משקל גם לתודעתו המוסרית של החולה, וכמו שכתבו הראשונים ביומא (פג, א) שאם נפשו של החולה קצה בנבלה עדיף לשחוט בשבת , נראה שגם כאן נפשו של אדם קצה בבשר אדם מבחינה מוסרית יותר מאשר בבשר נבלה.