אשמח להבין מדוע מי שעוטף לחם פטור מנטילת ידיים ואילו מי שנותנים לו לחם בפיו ואינו נוגע בלחם חייב בנטילת ידיים כשהמאכיל עצמו פטור מנטילת ידיים?

גם אדם שמאכילים אותו וגם אדם האוכל במפית או במזלג צריכים ליטול ידיהם, כמבואר בשו"ע סימן קסג סע' ב, אלא שבשעת הדחק שאין מים מצויים (לפניו ברחוק יותר מארבעה מילין, ולאחריו מיל) יכסה ידיו במפית. האם בשעת הדחק יועיל שחברו יאכילו? נראה שהדבר תלוי במחלוקת בין המחבר לרמ"א, שכן השו"ע כתב שיכסה ידיו במפה והרמ"א הוסיף שיכול גם במזלג. וכתב המשנה ברורה שמדברי השו"ע משמע שדוקא אם יכסה את שתי ידיו יועיל, אחרת יש לחשוש שיגע במאכל, אולם הרמ"א לא חשש לכך. לכן גם במקרה שחברו מאכילו, נראה שלמנהג הספרדים יש להחמיר בכך אף בשעת הדחק ואילו למנהג האשכנזים אפשר להקל בכך, אך ודאי שעדיף לכסות שתי ידיו. בברכה, הרב יאיר וסרטיל