האם אדם צריך לקחת בחשבון דעת ציבור בבית הכנסת כשהוא מתפלל יותר זמן מאחרים (לפעמים הרבה יותר זמן) וכולם כבר סיימו וכבר מעבירים דרשה? שמעתי על בחורי ישיבה שהגיעו עד אפיסת כוחות בניסיון להגיע לכוונה מירבית בתפילה והמצב הגיע עד כדי כך שהרבנים שלהם אסרו עליהם להתפלל. כאן זה משהו אחר, אך יש פה נקודה אחרת. אדם שגורם לאנשים אחרים לשים לב אליו שהוא נבדל מאחרים,האם זה טוב? יש לציין כי הבחור מיוחד מבחינה פסיכולוגית ודי בכך. פשוט,לפעמים נשמע מפי אנשים מסויימים דברים לא כ"כ נעימים על הבחור אודות התנהגותו החריגה במקצת (הייתי מגדיר זאת כלשון הרע או אבק לשון הרע). האם להפציר לאנשים על כך או האם כדאי לדבר עם הבחור ואיזה נימוקים יש להביא?

לא כדאי שאתה תדבר עם הבחור. לפי מה שאתה אומר יש לבחור קשיים. אם כך אתה לא יודע במה אתה נוגע. אם יש מישהו שקרוב אליו אתה יכול לשוחח עימו. הנפש של האדם היא דבר עדין. אי אפשר לתקן אותה כמו שמתקנים נעל אצל הסנדלר. הדרך להבריא נפשות דורש העמקה רוחנית ונפשית ורק הם יעשו זאת ויביאו תועלת.