לפני כמה שנים למדתי במס’ מגילה את הסוגייה על תקנת הנכנסים והיוצאים, ולא מזמן יצא לי ללמוד את זה בספר "פניני הלכה". קשה לי על התקנה הזאת. זה נראה שחכמים תיקנו תקנה בשביל אנשים שנכנסים ויוצאים באמצע התפילה ועלולים לחשוב כך וכך. האם זה הוגן לתקן תקנה שיש לה הרבה השלכות בשביל אנשים שלא מבינים נכון את מה שהולך? אם הם נכנסים לא בזמן ויוצאים שלא בזמן, למה יש להם בכלל זכות להתחיל לחשוב? הם לא היו בכל התפילה בבהכנ"ס. (כמו למשל שאני אגיע, ואשמע חלק מדברי רב- ואבין מדבריו הלכה שהוא בכלל לא אמר)

הייתה חולשה בעם וכדי למנוע התדרדרות שאנשים יחשבו שלא מברכים על התורה וכו', חכמים מצאו לנכון לתקן תקנות בהתאם לחולשות. גם אם לא הייתה להם זכות, עובדה היא שאנשים כך חשבו.