א. כידוע, אם לא שבעת מאכילת פת ואכלת כשעור - אתה חייב בברכת המזון מדרבנן. כמו כן ידוע שספק ברכות דאורייתא לחומרה ושברכת המזון היא מדאורייתא. אם כן איך צריך לנהוג כאשר אין עוד אוכל בסביבה כדי לשבוע ממנו ולצאת מן הספק? האם הכלל ספק ברכות להקל תקף במצב הזה? ב.יהודי ש"מדבר אל ה’ " (כמובן לא במסגרת תפילת 18) בדברי בקשה שבח והודאה - האם רשאי לחתום את דבריו בברכה בנוסח שהוא בוחר לעצמו כגון "ברוך אתה ה’ זוכר הנשכחות"? ג.שמעתי שהרב דוד בר חיים ראש מכון שילה מתפלל בנוסח ארץ ישראל הקדום. השאלה היא האם אני יכול לקבל על עצמי את הנוסח הזה? (כשם שידוע שספרדים שדבקים בשיטת חב"ד עוזבים את מנהגם ועוברים ללא פקפוק להתפלל בנוסח שתיקן האדמו"ר הזקן).

א. אין בזה ספק כיון שחייבים לברך מדרבנן ורק אם אפשר תשתדל לקיים מצוה שלימה ולאכול שיעור ראוי ואם לא מזדמן אפשר לברך על שיעור דרבנן ללא שום חשש. ב. כתב הרא"ש שאין לחדש שום ברכה שלא נזכרה בגמרא ועל כן הזהר בעצמך שלא להכשל ואם חפץ לבך תאמר בלי הזכרת השם. ג. אין היתר לעבור מנוסח אחד לנוסח שני ורק מי שחפץ לעבור ולגור ולהסתופף קבוע אצל עדה אחרת יכול לנהוג כמנהגה כשם שאלו שקבעו לעצמם את מנהג חב"ד. אבל אין שום עדה היום שמתפללת בנוסח א"י הקדום ועל כן אין היתר לעשות כך.