בגמרא מובא שגאולת אחישנה תהיה אם זכו וגאולת בעיתה תהיה אם לא זכו. ההסבר הידוע ומקובל הוא שזכו הוא פונקציה של מצבו הרוחני של העם, וככל שהעם יהיה במצב רוחני יותר טוב, כך יהיה יותר אחישנה וענני שמיא. מאידך, יש פיסקה בעין אי"ה ברכות א על חזקיה שסמך גאולה לתפילה, ושם מבאר הרב באריכות שככל שהאדם - עם במצב רוחני גבוה יותר הוא רואה את יד השם גם בתוך ההשתדלות הטבעית ע"פ דברי הר"ן הידועים, וכותב שם הרב במפורש שגם לגבי המקורות שמראים סתירה לגבי הגאולה האחרונה "קמעא קמעא" או "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" שהדבר תלוי במצב של העם. א"כ יוצא שיש סתירה גדולה מאוד בין שני הדברים למעיין בשתי סוגיות יסודיות אלו? שאלתי כבר הרבה ת"ח ולא קיבלתי תשובה מספקת. נראה, שא"א לתרץ שיש הבדל בין מישור ה"זמן" למישור האנושי - אלוקי. כי בהרבה מהמקורות שמסבירים את תהליך הגאולה בדורנו (לדוג’ האור החיים הק’ בבלק אם הבנים שמחה ועוד) מוכח שהדברים הולכים ביחד. תודה רבה, אשמח לתשובה.

השאלה לכאורה טובה. ואולי יש לבאר שיש שלשה מצבים. יש מצב כל כך מתוקן שאין כלל צורך בתהליכים. עם ישראל יגיע לבשלות רוחנית וידיעת ה' כל כך עליונה. עם ישראל יגיע להבנת עניין החול והקודש בדרך כל כך אחדותית שכלל לא יצטרכו להיות תהליכים של ברור במעבר מהגלות לגאולה. על כך נאמר זכו כעניני שמיא. אין הכוונה שנהיה בעולם ניסי שבו העולם הטבעי יתבטל אלא נעבור מיד למדרגה עליונה של אחדות הנס והטבע. אולם להגיע למדרגה עליונה זו זה כמעט מן הנמנעות. המעבר מהמצב של הגלות למצב של הגאולה לא יוכל להתרחש בבת אחת. עם ישראל יצטרך לעבור הרבה תחנות וזיכוכים עד שיגיע לבשלות ובהירות באור האלוקי עד שיצליח להתנער מחשכת הגלות לאור הגאולה. במעבר מגלות לגאולה מבאר לנו הרב, שככל שעם ישראל יהיו במדרגה עליונה יותר כך יצטרכו פחות ניסים בברור והכוונה לניסים שדוחים את האור של קדושת הטבע. אולם ככל שנהיה במדרגה עליונה יותר כך נוכל לברר את אור הגאולה שלא מתוך ניסים גלויים עד שנגיע לתובנה מאד אחדותי שבמדרגה עליונה זו הנס והטבע מתאחדים.