בס’’ד שלום לכולם ולכבוד הרב! א) כשאדם מוזמן לאירוע ואינו נותן מתנה כלשהי לבעל השמחה, האם עובר על גזל? אם כן, מדאורייתא או מדרבנן? ב) ומה במקרה שמתנתו אינה מכסה את עלויות הסעודה שאכל המוזמן בלי בת זוגו, ועל אחת כמה וכמה אם לוקחים בחשבון גם את מה שהיא אכלה? ג) במקרה שאדם בא כמלווה למי שהוזמן לאירוע ולא נתן בתור שכזה מתנה או צ’ק לבעל השמחה, האם יש בכך משום גזל? (אני שואל כספרדי למקרה שהדין שונה בין ספרד לאשכנז). אשמח אם התשובות תכלולנה הפניות לשולחן ערוך ו/או לספרי פסיקה אחרים. תודה רבה בכל מקרה!! כל טוב!! שבת שלום!!

כאשר אדם הגיע לשמחה הוא מחוייב לתת מתנה, מאחר וזוהי קביעה חברתית שהיתה בזמן התלמוד והשו"ע והיא קיימת גם בימינו. מעיקר הדין מתנת חתונה נחשבת להלוואה, כעזרה וסיוע בחתונה וכאשר הוא יישא אישה או ישיא את בניו יחזירו לו כפי שנתן. המקור לכך הוא בגמרא במסכת בבא בתרא (קמד, ב), שמתנת שושבינים היא הלוואה. ועוד מובא שם, שאפשר לתבוע את המתנה בבית דין כאשר אורח נמנע מלתת מתנה או שלא נתן בהתאם למה שקיבל. וכן נפסק בשולחן ערוך (אבה"עז ס): "כשנושא אדם אישה, דרך שרעיו ומיודעיו שולחין לו מעות כדי שיתחזק על ההוצאה שמוציא במשתה ואלו המעות נקראים שושבינות. ושושבינות זו אינה מתנה גמורה שלא שלח לו זה אלא שאם ישא יחזור וישלח לו ... ויש בזה חילוקים, ולפי שבזמן הזה לא נהגו לתבוע תביעה זו ראיתי שלא להאריך בזה". (והנושאי כלים על השו"ע לא הוסיפו על דבריו). לכן, מי שמוזמן לשמחה מחוייב לתת מתנה. אך אם המוזמנים הם בחורי ישיבה או שהמוזמן חסר יכולת כלכלית ובכל אופן הוזמן, הזמנתם על דעת שמחלו על מתנתם. וכן אם נעשה אירוע יוקרתי, לא יתכן להשית את הדמים על המוזמנים, ובעל השמחה מחל לבני המעמד הבינוני, אך ראוי לתת מעט יותר. בדיני ממונות הנורמה המקובלת בחברה היא הקובעת, ולפי המקובל בקבוצות אוכלוסיה או במשפחה זוהי הנורמה המחייבת. (יש הרושמים סכום המתנות שקיבלו בשמחות וכאשר הולכים לאירוע אצל קרוביהם או ידידיהם, נותנים בהתאם לפי מה שקיבלו).