אשמח לתשובת הרב דוד חי הכהן. ידוע מה שהובא בספרי ההלכה, שכאשר ספרי "בעל הלשם" הגיעו לבא"ח הוא בירך ברכת שהחיינו. והרי יש הסוברים שעל ספרי קודש לא מברכים שהחיינו כי מצוות לאו להנות ניתנו, וכ"כ החיד"א בסימן רכג והבא"ח. אז מדוע כאן בירך?

ישנן מצוות שיש בהן שמחת הגוף, כמו טלית חדשה, ועל כן מברכים עליהם שהחיינו. אמנם באלו שאין עונג לגוף וכל עניינם הוא המצוה וערכה הרוחני, כמו תפילין, אין לברך שהחיינו. אמנם יתכן שיש גדולים ששמחת המצוה ממלאת גם את גופם והם יכולים לברך שהחיינו על התענוג הגופני שזכו לו באותה המצוה.