כבוד הרבנים והצוות הנכבד, בעניין כספי מעשר. ישנו איסור לתת יותר מחומש. אשמח לדעת איך מעריכים חומש ואיך זה מתקשר להכנסה שלנו? דבר אחר, כרגע אני עובד עם משכורות נמוכות יותר מחודשים קודמים, והתרומות שלי לגבי מוסדות תודה ותרומות לעניים בישיבות נשארו באותן סכומים וברוך ה אני במצב טוב בחשבון ומעבר לזה קשה לי לבטל את חלק מהתרומות החשובות האלו (שזמן רב אני תורם) בשל הכנסות קטנות יותר כרגע, ולכן שלא אצטרך לעבור על יותר מחומש. מה ממליץ הרב? איך לפעול? תודה רבה ואשריכם ישראל

שלום וברכה לשואל היקר ! ישר כח על הרצון הגדול לקיים מצות צדקה בהידור. א. ראשית צריך לדעת שאין הסכמה בין הפוסקים האם תקנה זו היא חובה גמורה ואין לעבור עליה או עצה נכונה כדי שהאדם לא ירד מנכסיו ואדרבא יש מי שכתב שאם נותן לעניים הנצרכים לכך יותר מחומש זוהי מידת חסידות. בנוסף גם לדעת הסוברים שאין לתת יותר מחומש, יש מצבים שבהם מותר. ב. ניתן לתת עד חומש בפעם הראשונה מכל הנכסים, ובשאר השנים (או כל חודש) אפשר לתת עד חומש בריווח. עם זאת יש לציין שהמנהג הרווח בעם ישראל הוא לתת מעשר כספים מהריוח, ומי שנותן עד חומש הוא מקיים מצוה מן המובחר. החישוב של המעשר או החומש צריך להיעשות לאחר הקיזוז של כל מה שנצרך לכלכלה הנצרכת והשוטפת של הבית בלי להכנס לחובות וכדומה. ג. בכל אופן במקרה שלכם בהתייחס למה שכתבתם, נראה שלדעת כולם אינכם עוברים על האיסור האמור, במיוחד אם בדרך כלל אתם נוהגים בשיקול דעת נכון עם כספכם, ואדרבא אשריכם על הנתינה והחסד לזכות את הרבים (ראה במקורות והרחבה הטעם לכך). מקורות והרחבה: מובא בגמ' (כתובות נ.) שהסנהדרין שהיו באושא תקנו זאת: "באושא התקינו המבזבז על יבזבז יותר מחומש" והטעם, "שמא יצטרך לבריות". חכמים גם הקפידו לאכוף הלכה זו, כמבואר בהמשך הגמ' (שם), ובהמשך הגמ' מביאה לכך מקור מהפסוק (בראשית כ"ח כ"ב): "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". וכתבו התוס' (שם בשם הירושלמי, ונפסק בשו"ע לקמן) שבפעם הראשונה שנותן לצדקה יכול לתת עד חומש מכלל נכסיו, ולאחר מכן יש לתת עד חומש מהרווח שהרוויח באותה שנה. הרי"ף והרא"ש (סי' ט"ו) פסקו כן, אולם מהרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"ז) נראה שלא הזכיר לדין זה, ואדרבא כתב (שם י' ב') ש"לעולם אין אדם מעני מן הצדקה שנאמר, היה מעשה הצדקה שלום", ובפירוש המשניות (ריש מסכת פאה) משמע שאם נותן יותר מחומש יש בכך מידת חסידות. וז"ל השו"ע (יו"ד רמט): "שיעור נתינתה, אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, מצוה מן המובחר; ואחד מעשרה, מדה בינונית; פחות מכאן, עין רעה. וחומש זה שאמרו, שנה ראשונה מהקרן, מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה. הגה: ואל יבזבז אדם יותר מחומש, שלא יצטרך לבריות (ב"י בשם הגמרא פ' נערה שנתפתתה)". יש מי שכתב (אגרו"מ יו"ד ח"א קמ"ג, וע' שבט הלוי ח"ב קכ"א) שכתב שישנה מחלוקת, שהשו"ע סובר שלא יבזבז יותר מחומש אינו אלא עצה טובה במצבים מסויימים, ואילו הרמ"א סובר שדין זה מחייב, אולם גם לשיטתו יש מקרים שבהם מותר לעבור על כך, וכדלקמן. מכל מקום מבואר בשו"ע שאם ידו משגת צריך לתת כל מחסורו של עני (יחד עם כל הציבור), אולם מדברי הרמ"א נראה שאפילו אם ידו משגת לא יתן יותר מחומש. גם לדעות שאדם שידו משגת, צריך למלא כל מחסורו של העני. דעת רוב הפוסקים, שאין חובה זו מוטלת על אדם יחיד, אלא זאת חובת הציבור או חובת גבאי צדקה האחראיים לכך (רמ"א סי' רנ"א, לבוש שם, ט"ז וש"ך שם סק"א). ואף שדעת הב"ח (שם) אינה מסכמת לזה, מכל מקום בימנו שלרוב העניים יש במה להתפרנס באותו יום, נראה שלכל הדעות אין חיוב ליחיד למלא כל מחסורו של העני. והנה יש לציין שבכמה מקומות בדברי חז"ל, מצאנו שהתנאים ז"ל בזבזו יותר מחומש ממונם לצדקה, ולכאורה צריך להבין באיזה אופנים הדבר מותר לעשות זאת כדי שיתיישב עם תקנת אושא שלא לבזבז יותר מחומש, ולפי זה גם יהיה ניתן להביא את דברי הרמב"ם והשו"ע. ואלו הן האופנים המותרים: א. הרמ"א (שם) הזכיר שבשעה שעומד לפני מותו של אדם, יכול לצוות ליתן את כל כספו לצדקה. ב. במקום פיקוח נפש ודאי שלא נאמר שיעור חומש (ראשון לציון רמ"ז א', אהבת חסד פ"כ ב', שו"ת מנחת שלמה תנינא פ"ו ד'). ג. עבור עניים דחוקים מאד (ראשל"צ שם, ברכי יוסף רמ"ט א', מנחת יצחק ה' ל"ד, שבט הלוי ב' קכ"א). ד. אדם עשיר בעל נכסים שאין חשש שינזק מכך (שאילת יעב"ץ ג', חכמת אדם כלל קמ"ד י', אהבת חסד כ' א'). ה. מי שיש לו הכנסה קבועה שהיא יותר ממה שזקוק למחיה השוטפת ומכלכל דבריו כראוי (בה"ל סי' תרנ"ו וציין לדבריו באהבת חסד כ' ג'). ו. אם קיבל הרבה כסף בירושה או שמצא סכום שלא התייגע עליו ואינו מהסכום השוטף של הוצאותיו (ע' נמקו"י ב"ק ד., דברי יחזקאל לך לך). ז. עבור לימוד תורה בשבילו או בשביל בנו או החזקת לומדי תורה (אהבת חסד שם ד'). ח. אם הוריו עניים נחלקו המחבר והרמ"א אם מחוייב לתת יותר ממה שמחוייב לצדקה (עי' סי' ר"מ סע' ה' ובאחרונים שם). ט. אם נותן לכפר על עוונותיו (אגרת התשובה ג' לבעל התניא, שו"ת מהרש"ם ה' נ"ד). י. עבור מצות הלואה, כיון שחוזרת חזרה (אהבת חסד א' ד'). יא. בעת שמתקרב מותו של אדם, יכול ליתן כל ממונו לצדקה (סי' רמ"ט סע' א' ברמ"א). ברכת ה' בכל מעשה ידיכם ! בכבוד רב,