הרמב"ן באור קודשו רואה בדברי המדרש על אמירתו של הקב"ה למשה אחרי חנוכת המשכן ע"י הנשיאים כשהיה אהרון מיצר שלא זכה הוא ושבטו להשתתף בזה: "אמור לאהרון אל תירא לגדולה מזאת אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגים, אבל הנרות לעולם אל פני המנורה, והנה דבר ידוע שכשאין בית מקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות של חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף אחר חורבן בגלותנו".
ונוסיף אנחנו: "לגדולה מזאת אתה מוכן" - הדלקת הנרות במקדש צורה אחת קבועה להם, ואילו נרות החנוכה גדולה יש בהם ושלש צורות להדלקתן, כביטוי שונה לאור המאור בלבו של כל אחד ואחד: א. נר אחד איש וביתו, כל לילה ולילה משמונה לילות החנוכה. ב. מהדרין - נר לכל אחד ואחד מבני הבית. ג. מהדרין מן המהדרין - כדברי בית שמאי, פוחת והולך, משמונה ביום הראשון לאחד ביום האחרון, כדברי בית הלל, כדרך שאנו נוהגים, כל לילה מוסיף והולך. - הגם שנר כשהוא לעצמו פוחת והולך, אבל נר מצוה של חנוכה שהינו אור חוזר מאורה של תורה הבוער בלב - מוסיף והולך.
(התשנ"א)