רבותינו תקנו לקרוא את פרשת במדבר לפני חג השבועות, כדי שלא להסמיך את הקללות שבפרשת בחוקותי לחג שעיקרו הוא ברכה - ברכת המועדים שכל מועד ומועד משפיע על נפשות כלל ישראל.
אם נתבונן בנושא הפרשה נראה שכולה עוסקת במניין בני ישראל, ואופן חנייתם במדבר. למרות שאלו דברים זמניים נקבעה פרשה שלמה על כך, והלא ידוע שמצוה שלא נצטווינו לדורות לא נמנית, אם כן מדוע התורה מאריכה כל כך באירועים אלו שהינם זמניים? אלא כאן בא לידי הבלטת מעלתו ומדרגתו של דור המדבר. זהו דור שקיבל את התורה והנחיל לנו את יסודות האמונה, לדור כזה גם המהלכים הארעיים שלו יש להם השלכה על הדורות הבאים. מה שנחקק עמוק אז בלב אבותינו זה מה שהועבר לדורות הבאים. כל המהלך ההיסטורי של עמנו, מושתת על יסודותיו של דור הדעה ההוא. למרות שהיו גם מעידות קשות ורישומן ניכר לדורות, אין זה פוגע בתכנים הרוחניים האדירים שקיבל והוריש דור זה לעתיד.
אנו מציינים את יום מתן תורתנו בחג השבועות, אין זה חג כמו פסח וסוכות שמציינים הודאה על העבר, אלא ביום הזה שומה עלינו להפנים למודעות שלנו את הערך הגדול של מתן תורתנו הקדושה שניתנה לנו מפי הגבורה. המהר"ל (תפארת ישראל פ' ט"ז) מפרש שישנו הכרח שכלי שהתורה היא מן השמים - אם אדם נברא לא יתכן שלא תהיה לו הדרכה מה יעשה בימי חלדו. אנו מאמינים שכל מה שקורה לאדם הפרטי, ומכל שכן מה שקורה לאומה כולה, הכל תלוי בהתנהגותם של בני עמנו. לפני למעלה משלושת אלפים שנה ניתנה תורה שמדריכה באזהרותיה את האדם מישראל אזהרות שלא נס ליחם ולא כהתה עינם, מה יעשה האדם בימי חייו ולקראת מה הוא צריך לשאוף - מטרות שאינן משתנות במהלך הדורות. אומנם האנושות כולה התפתחה, וכעת החיים ונוחיות החיים עלו לאין שיעור למה שהיה בדורות הקודמים, אבל לא נוכל לומר שגם בתחום תיקון רוח האדם ישנה ההתפתחות הראויה. כל זמן שאין תורת ה' מיושמת בפועל בחיי בני עמנו ומושפעת מעמנו לעמי העולם, אנו עדים לרשעות ושפלות וכל מיני ירידות קשות בהתנהגות. התורה היא נצחית ואם אנו לא נבין שרק באמצעותה נשיג את האושר ושמחת החיים האמיתית, לא יהיה שום שלום ובטחון בעולם. שומה עלינו להתחזק בתורה ובלימודה בקיום מצוותיה לפרטיהן ודקדוקיהן, ומתוך זה גם להקרין על כל העמים "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". תיקוננו ותיקון העולם תלוי אך ורק בנו.
והלוואי שנדע ליישם בפועל את מילוי שליחותנו האלוקית.