נאמר שולחן ערוך אורח חיים סימן תרע: "ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה" כלומר את ימי החנוכה לא מציינים בסעודה שהיא פעולה גשמית. ובכך שונה חנוכה מפורים שבפורים יש דין לאכול סעודת פורים. ועיין שם בפוסקים שביארו את העניין בכך שבחנוכה הגזרות היו רוחניות כלומר היוונים לא רצו להרוג את ישראל, אלא רק לאסור עליהם לשמור תורה ומצוות, ולכן הנס מצויין אף הוא בפעולה רוחנית, בשונה מפורים ששם הגזרירה הייתה גשמית להשמיד להרוג את היהודים, וממילא גם ציון הנס נעשה בפעולה גשמית.
אמנם הרמ"א שם כותב: "וי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח (מהר"א מפרא"ג) , ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה (מנהגים)".
משום שבימים אלו נחנך המזבח יש עניין בעשיית סעודה ובתנאי שירבו בזמירות ותשבחות.
והנה המגן אברהם שם ס"ק ד כתב: "וה"ה בנישואי בת תלמיד חכם לעם הארץ אם אומרים שירות הוי סעודת מצוה [מרדכי פרק ד' דפסחים]"
וביאור דבריו הוא על פי הנאמר בתלמוד פסחים מט, ב: כל המשיא בתו לעם הארץ - כאילו כופתה ומניחה לפני ארי..... " אם אומרים דברי שירות ותשבחות הסעודה הופכת לסעודת מצווה.
ולכאורה יש לשאול על עצם הדמיון בין סעודת חנוכה וסעודת חתונה של בת ת"ח עם ע"ה, שבשניהם אמירת תשבחות הופכת אותם לסעודת מצווה, ומה הקשר אם בכלל קיים בין שני דברים אלו,
ונראה לבאר את העניין, אכילה היא דבר גשמי, אבל אדם שאוכל ובאכילתו זו אומר דברי תורה, שר תשבחות, וכו' בכך מעלה את הדבר הגשמי לדבר רוחני של התעלות מיוחדת במינה.
נישואין וקשרי אישות בין בעל ואשה הם לכאורה גם דברים גשמיים, אלא שאנו יודעים שכל בית בישראל הוא מקדש מעט.
ואם כן עם הארץ שנושא בת תלמיד חכם, חושב שהנישואין הם פעולה גשמית ופשוטה, ועל כך אומרים לו שאם יאמרו דברי תורה מעלים את ערך הארוחה לעניין רוחני.
והוא הדין בחנוכה. אמירת תשבחות תקדש את האכילה להודות לה' על הניסים ובכך תהפוך פעולה גשמית לרוחנית.