פרק י"א חלק י"א

הבחירה הכללית היא קבועה ונצחית
וְאַל יִקְשֶׁה לְךָ מַה שֶּׁכָּתוּב (דברים ט, ה): לֹא בְצִדְקָתְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת וגו' וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, בְּוַדַּאי דָּבָר זֶה - מַה שֶּׁהֵבִיא אוֹתוֹ הַדּוֹר אֶל הָאָרֶץ - הָיָה תּוֹלֶה בִּזְכוּת אָבוֹת, וְגַם דָּבָר זֶה פְּרָטִי. אֲבָל עִקַּר הַבְּחִירָה שֶׁבָּחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאַבְרָהָם, לֹא הָיָה בְּחִירָה פְּרָטִית, רַק שֶׁבָּחַר בּוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּחִירָה כְּלָלִית, וְלֹא הָיָה בְּחִירָה פְּרָטִית, שֶׁהַבְּחִירָה הַפְּרָטִית הוּא לְפִי הַמְקַבֵּל, וְאִם נִשְׁתַּנָּה הַמְקַבֵּל יִשְׁתַּנֶּה הַדָּבָר. וּלְכָךְ יְתֹרַץ הַשְּׁאֵלָה, שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַכָּתוּב צִדְקַת אַבְרָהָם קֹדֶם שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַשְּׁכִינָה וְאָמַר לוֹ: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וגו', שֶׁאִם כָּךְ, הָיָה מַשְׁמַע שֶׁלְּכָךְ נִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, בִּשְׁבִיל זְכוּתוֹ שֶׁהִזְכִּיר, וְאִם כֵּן, הָיָה זֹאת הָאַהֲבָה תְּלוּיָה בְּדָבָר, וְכָל אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר בָּטֵל דָּבָר בָּטֵל הָאַהֲבָה (אבות פ"ה מט"ז), לְפִיכָךְ, אֶל בְּחִירָה הַפְּרָטִית יֵשׁ שִׁנּוּי, וְלֹא אֶל הַבְּחִירָה כְּלָלִית. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא נִזְכַּר צִדְקַת אַבְרָהָם קֹדֶם שֶׁאָמַר לוֹ: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, לֹא הָיָה זֶה בִּשְׁבִיל צִדְקַת אַבְרָהָם, עַד שֶׁתֹּאמַר אִם בָּטֵל דָּבָר בָּטֵל הָאַהֲבָה. כִּי זְכוּת אָבוֹת אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה תַּמָּה, וְאִם כֵּן תִּהְיֶה הַבְּחִירָה הַזֹּאת שֶׁבָּחַר בְּאַבְרָהָם בָּטֵל. וּלְכָךְ לֹא הִזְכִּיר זְכוּתוֹ, לוֹמַר כִּי הַבְּחִירָה הַזֹּאת לֹא תַּלְיָא בִּזְכוּת כְּלָל, וּלְכָךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר זֶה בָּטֵל.
________________________________
ואין להקשות ממה שנאמר: לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם וכו', ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב, משמע שהבחירה בזכות האבות? כי כוונת הכתוב היא, שהכניסה של אותו דור לארץ היא בזכות אבות, היינו שזכה דור זה להיכנס לארץ, זה דבר פרטי, לכן לזה צריך זכות אבות. אבל עיקר הבחירה, שבחר הקב"ה באברהם, לא הייתה בחירה באברהם כפרט, אלא זוהי בחירה בזרעו ככלל. בחירה פרטית תלויה בנבחר, אם ישתנה הנבחר תשתנה הבחירה. בזה מתורצת שאלת הרמב"ן, מדוע לא הזכירה התורה צדקת אברהם לפני שהתגלתה אליו השכינה ונצטווה לך לך. אם הייתה נזכרת צדקת אברהם מתחילה, היה משתמע שהבחירה בגלל מעשיו, וכל אהבה התלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה. כי בחירה בפרט, התלויה במעשיו, עשויה להשתנות, מה שאין כן בחירה הכללית. כיון שלא נזכר בתורה צדקת אברהם קודם לבחירתו, משמע שהבחירה לא תלויה במעשיו, ולכן אי אפשר לומר על בחירה זו, בטל דבר בטלה אהבה. אם הבחירה היא רק בזכות אברהם, ניתן היה לומר תמה זכות אבות ובטלה הבחירה. עתה שלא נתלתה הבחירה במעשיו, אם כן אינה תלויה בזכות אבות כלל, לכן בחירה זו אינה בטילה.

נצח ישראל למהר"ל (120)

בשביל הנשמה

add_alert

70 - פרק י"א חלק י'

71 - פרק י"א חלק י"א

72 - פרק י"א חלק י"ב

טען עוד

ביאורים
על תשובתו לשאלת הרמב"ן שראינו שהובאה לעיל, כי הבחירה באברהם לא נעשתה על סמך מעשיו אלא בזכות הרצון להוציא ממנו את האומה הישראלית, וזו הסיבה שלא הוזכרו מעשי אברהם לפני הקריאה האלוהית אליו, מקשה המהר"ל מהפסוק בספר דברים: "לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם... וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב". מפסוק זה משתמע שהבחירה בישראל היא בזכות מעשיהם של האבות ובצדקתם. אם-כן, האם נכון לומר שאין תלות בין הבחירה למעשים?
על כך עונה המהר"ל שלא זו משמעות הפסוק. אמנם מה שמתבאר בפסוק הוא שאותו דור נכנס לארץ בזכות האבות. אך אילו לא הייתה זכות אבות היה נכנס דור אחר לארץ, כי יישובם של ישראל בארץ, השלמת מעלתם והקשר שלהם עם ה' אינם תלויים בזכות אבות. עצם הבחירה בישראל כבנים לה' וכעם סגולה אינה תלויה במעשיהם ובבחירתם.
אחת המשמעויות המרכזיות של הבנה זו היא ההשלכה היוצאת ממנה, שהואיל ומדובר בבחירה בכלל ולא באדם פרטי בזכות מעשיו, אין בחירה זו יכולה להשתנות לעולם והיא כאהבה שאינה תלויה בדבר שאינה בטלה לעולם. לכן גם אם בדור מסוים זכות אבות תמה, כפי שמתברר בסוגיה במסכת שבת (דף נה עמוד א ועי' שם בתוס'), אין הבחירה עצמה באברהם ובזרעו תלויה בזכות זו, והיא קיימת ועומדת לעד.

הרחבות
* אין מקרא יוצא מידי פשוטו
וּלְכָךְ יְתֹרַץ הַשְּׁאֵלָה, שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַכָּתוּב צִדְקַת אַבְרָהָם קֹדֶם שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַשְּׁכִינָה וְאָמַר לוֹ: לֶךְ לְךָ. יש מדרשים רבים שלכאורה סותרים את דברי המהר"ל, מהם עולה שהקב"ה דיבר עם אברהם לפני שנהג בצִדקות. "ואברם בן חמש ושבעים שנה" היה כשנאמר לו "לך-לך", אך במדרש כתוב: "בן כמה שנים הכיר אברהם את בוראו? בן מ"ח (48) שנה הכיר את בוראו; ריש לקיש אמר: בן שלש שנים, דכתיב 'עקב (אשר שמע אברהם בקולי)' מנין עק"ב, ואברהם חיה (חי) קע"ה שנים. נמצאת למד – שבן שלש שנים הכיר את בוראו והיה משמר דקדוקי תורה" [בראשית רבה צה]. "בן חמשים הכיר אברהם את בוראו" [פסיקתא רבתי כא]. ההסבר כי אברהם הכיר את בוראו אך ה' נגלה אליו רק לאחר מכן הוא מעט דחוק, שהרי המדרש מבאר שהתגלות ה' לאברהם היא חלק מהכרתו את ה': "שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלי מנהיג, הציץ הקדוש ברוך הוא אמר לו אני הוא המנהיג אדון כל העולם" [בראשית רבה לט].
נראה שהמהר"ל נזהר כאן מלחלוק על המדרשים, ולכן דייק בלשונו ' שלא הזכיר הכתוב צדקת אברהם'. מדברי המהר"ל עולה יסוד חשוב: יש ערך פרשני ל'פשוטו של מקרא' המבואר על פי דברי חז"ל, שגם לביאור זה יש ערך מוסרי .

להצלחת ישראל בן אליהו חיים הי"ו