"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה".

"למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר", עכ"ל.

"תא שמע, דאבוה דשמואל הוו קא מפקדי גביה זוזי דיתמי (אביו של שמואל היה גבאי צדקה והיה נאמן מאוד, ובמיוחד סמכו עליו יתומים ואלמנות שהפקידו אצלו את כספם בבטחה שלא ייגרע ממנו מאומה). כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה (כשנפטר, לא היה שמואל בנו אצלו ולא הספיק לשמוע ממנו הוראות לגבי כספי הצדקה המופקדים אצלו ולא היה יודע היכן מוטמנים הכספים וכמה, ולא יכל היה להשיב את הפקדונות לבעליהם). הוו קא קרו ליה בר אכיל זוזי דיתמי (היו היתומים רוטנים כלפיו שהוא אוכל זוזי היתומים). אזל אבתריה לחצר מות (הלך לבית הקברות ולא היה יודע איפה קברו של אביו). אמר להו בעינא אבא (אמר למתים שם שיקראו לנפטר בשם "אבא") אמרו ליה אבא טובא איכא הכא (אמרו לו שיש מיליוני נפטרים בשם "אבא") אמר להו בעינא אבא בר אבא (פירט להם יותר שקוראים לו "אבא בר אבא"). אמרו ליה אבא בר אבא נמי טובא איכא הכא (אמרו לו גם נפטרים בשם "אבא בר אבא" יש לרוב). אמר להו בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל היכא (אמר להם שהוא מחפש את "אבא בר אבא אביו של שמואל). וכו'. אדהכי והכי אתא אבוה (בינתיים הגיע אביו) וכו', אמר ליה זוזי דיתמי היכא (שאל אותו היכן כספי היתומים). אמר ליה זיל שקלינהו באמתא דרחיא עילאי ותתאי דידן ומיצעי דיתמי (אמר לו שבאמת הרחיים ימצא שלושה שכבות של כספים זו על גב זו, העליונה והתחתונה שלו ואילו האמצעית של היתומים). אמר ליה מאי טעמא עבדת הכי (שאל אותו שמואל מדוע נהג כך?), אמר ליה אי גנובי גנבי מגנבו מדידן אי אכלה ארעא אכלה מדידן (אמר לו, אם יגיעו גנבים יקחו מהעליון ויברחו, ואם יתקלקלו מהלחות שבאדמה שיתקלקל התחתון, ואילו של היתומים בכל מקרה נשמרים), עכ"ל.