בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

undefined
7 דק' קריאה
הדלקה בשמן זית - מצוה מן המובחר
מעיקר הדין, מותר להדליק בכל השמנים חוץ מהשמנים המנויים בפרק "במה מדליקין" שלא נסרכים יפה אחרי הפתילה, ומכל מקום מרן כותב שמצוה מן המובחר היא להדליק בשמן זית, וז"ל (או"ח סי' רסד, ס"ו): "שאר כל השמנים, חוץ מאלו, מדליקים בהם; ומ"מ שמן זית מצוה מן המובחר". משמע מדברי מרן, שאין זה חיוב אלא מצוה מן המובחר גרידא. והנפקא מינה היא, שאם קשה לאדם ריחו של שמן הזית, או שהוא מעדיף לצרוך שמן זית למאכל יותר מאשר להדלקה, יוכל להדליק בנרות או שמנים אחרים, ואין זה מעכב.

שלא תהא עולה השלהבת מאליה
אחת ההקפדות שצריך הכהן הגדול להקפיד בשעה שהוא מדליק את המנורה היא, שתהיה הלהבה נדלקת בנרות על ידו, ולא שתהיה השלהבת עולה מאליה. דבר זה הוא נפקא מינה גם בהדלקת נרות שבת, וצריך להקפיד שהדלקת הנר תיעשה באופן שהשלהבת תעלה על ידי מעשה ההדלקה ולא שתהא עולה מאליה. בדור הקודם, היו מכינים את הפתילות בעצמם מצמר גפן, ומדליקים את אותה פתילה כשהיא טבולה בשמן, ועם ההדלקה היתה נסרכת הלהבה סביב הפתילה ומדליקה אותה עד שמגיעה לשמן. בימינו, עוטפים את הפתילה בשעוה, כך שכשמדליקים את הנר, הלהבה נתפסת בשעוה אבל עדיין לא נדלקת בפתילה, ועל כן יש להחזיק את הגפרור הדולק בפתילה כמה רגעים, באופן שתהיה השלהבת עולה בפתילה ולא מאליה. כמו כן, ישנם נרות בעלות פתילות ארוכות, שנדלקות מייד עם אחיזת הלהבה בהם, אבל לוקח מעט זמן עד שיישאב השמן בפתילה, וגם בפתילה שכזו יש לאחוז את הגפרור דלוק כמה רגעים עד שיהיה השמן נשאב בפתילה.

מספר הנרות שמדליקים לשבת
מעיקר הדין אפשר להדליק נר אחד לשבת, ונהגו כל ישראל להדליק שתי נרות, אחד כנגד "זכור" ואחד כנגד "שמור". וכותב המגן אברהם, וז"ל (סי' רסג סק"א):
"ויעשה נרות כרוכים, דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו, וכן נוהגים בבית הכנסת ב"ח. ובעולת שבת כתוב דאסור, דהוי כמדורה, ולא ראה בד"מ בסי' תרע"א עמ"ש שם. וע"ל ס"ח דאדרבה מצוה להרבות לאור", עכ"ל.

והמשנה ברורה כותב על הנוהגים לקלוע את הנרות (שם, סי' רס"ג ס"ק ה'): "ומנהג הגון הוא". אבל אין אנו נוהגים כן, אלא יש להדליק שתי נרות נפרדים. יש המדליקים יותר משתי נרות, יש המדליקים שבעה נרות (לא בפמוט אחד, וכדלקמן), ויש המדליקים כמספר הילדים, ואין בזה שום מעכב, וכל אחד ידליק כרצונו או כמנהג אבותיו, ולית לן בה.

זהירות מפמוט בעל שבעה קנים
יש המדליקים שבעה נרות, ומשתמשים לשם כך בפמוט אחד בעל שבעה קנים, ואנו רגילים להזהיר על זה ביותר, שלא לעשות פמוט בעל שבעה קנים, מפני שזה היה צורתה של המנורה, ואין לעשות שום פמוט כדוגמת המנורה שהיתה במקדש. פעם שאלו אותי מדוע חרוט בתיבה בבית הכנסת שלנו צורת מנורה בעלת שבעה קנים (למרות שאין אפשרות להשתמש בה), ואמרתי להם שבפמוט מעץ אין קפידא, אבל בפמוט ממתכת חל איסור שהוא כמו המנורה של המקדש. מרן הרב חיד"א כותב שפעם רצו להתקין בבית הכנסת 'רבן יוחנן בן זכאי' מנורה בעלת שבעה קנים, ואסר זאת עליהם, וכשביקשו לחתוך קנה אחד כך שלא יהיה הפמוט שוב כמו המנורה של המקדש, אמר להם שיש בזה איסור של "לא תעשון כן לה' אלוקיכם". והתקנה במקרה כזה היא דווקא להוסיף קנה.

לפני מספר שנים היה ישוב שכולו יהודים החרדים לדבר ה' ומקפידים על קלה כבחמורה, ורב המקום יצא ב"מבצע" של רכישת פמוטים מיוחדים, והוצעו פמוטים בעלי חמשה קנים ובעלי שבעה קנים. התקשרתי אליו ואמרתי לו שאסור לעשות כן, והוא לא ידע את ההלכה, ולא רצה לשמוע לדברי, ואמר לי שאני לא אלמד אותם הלכות ולא אומר להם מה לעשות. התקשרתי לחבר הבד"ץ הרה"ג רבי משה הלברשטאם זצ"ל שהיה קשור עמנו, ואמרתי לו לעיין במקורות שמסרתי לו, ואמר לי שהוא צריך לשאול את הבד"ץ. כשהוא אמר להם את העניין, אמרו לו וכי הרב אליהו ימציא לנו דינים חדשים? אבל הוא אמר להם את המקורות שמסרתי לו, וכשעיינו שם הודו שיש בזה איסור, והורו שלא לעשות פמוטים בעלי שבעה קנים (עיין בשו"ע יו"ד סי' קמ"א סעי' ח', ופ"ת שם ס"ק יד, טו).

הדלקת נר יפה לכבוד שבת
יש לדעת, שמעלתו של נר שבת הוא מעניין "כבוד שבת", ויש להדליק נר יפה, ומרן פסק כן להלכה ולמעשה, וז"ל (או"ח, סי' רסג, ס"א): "יהא זהיר לעשות נר יפה". ובמשנה ברורה מפליג בדבר זה, וז"ל (שם, ס"ק ב-ג):
"ואיתא בש"ס דזוכה עבור זה לבנים תלמידי חכמים, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, ע"י נר מצוה דשבת בא אור דתורה. ולכך, ראוי שתתפלל האשה אחר שתגמור ההדלקה והברכה שיתן לה הקב"ה בנים זכרים מאירים בתורה... ואם מעותיו מצומצמין, נראה שטוב יותר שיקנה אחד יפה ולא שנים גרועין", עכ"ל.

הדלקת נר מנר שבת
שונה נר שבת מנר חנוכה בכך שאסור להשתמש לאורו של נר חנוכה, ואילו מותר ומצוה להשתמש לאורו של נר שבת, והנפק"מ בזה היא בעניין הדלקת נר מנר שבת. וכך כותב המשנ"ב וז"ל (שם, סק"ד):
"ומותר להדליק מנר לנר בין אם מדליק שנים או יותר, ואין בזה משום ביזוי מצוה, דכולן של מצוה הם. אבל אסור להדליק קיסם או נר של חול מנר של שבת משום בזוי מצוה. ונהגו להחמיר בזה, אפילו אם כונתו כדי להדליק בו נר אחר של שבת, ועיין בבה"ל", עכ"ל.

ובביאור הלכה כותב (שם בד"ה "שתי פתילות"), וז"ל:
"עיין במ"ב במש"כ דמדליקין מנר לנר. כן איתא בסימן תרע"ד בב"י בשם בעה"ת. ומש"כ דנהגו להחמיר ע"י קיסם, אף דבמ"א בסימן תרע"ד כתב בסתמא דנהגו להחמיר גם בשבת שלא להדליק מנר לנר, כבר כתב שם הפמ"ג דהמנהג להחמיר הוא ע"י קיסם בלחוד אבל מנר לנר לית מנהג וגם בימינו ראינו שהמנהג להדליק מנר לנר וכן בח"א כתב שבשבת מדליקין מנר לנר וכו', ואולי משום דלכל מה דמיתוסף אור יש בו יותר שלום בית ושמחה יתירה הכל הוא בכלל עונג שבת ומקרי נר של מצוה. וכו'. והא"ר כתב בשם פענח רזא שטוב שיהיה נר מיוחד להדליק בו תמיד כל הנרות של שבת", עכ"ל.

מי מוזהר על הדלקת נר שבת
חובה להדליק נר שבת בכל בית, ואין המצוה הזו חלה על האיש או על האשה בלבד, וכך כותב מרן (שם ס"ב):
"אחד האנשים ואחד הנשים, חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת. אפי' אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא".

ומביא המשנ"ב, וז"ל:
"ומי שיש לו מעות מצומצמין מצות לחם לסעודת שבת קודם לכל ונר לשבת קודם ליקח משאר מאכלים, דאף דשאר מאכלים ובשר הוא ג"כ בכלל עונג שבת, מ"מ נר עדיף יותר משום שלום בית, וכדלקמן", עכ"ל (ועיין שם בכה"ח).

מכל מקום, הנשים הוזהרו להדליק את הנרות של שבת יותר מהאנשים, וכך כותב מרן (שם, ס"ג) וז"ל:
"הנשים מוזהרות בו יותר, מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית".

חז"ל הוסיפו ואמרו טעם אחר והוא, שהנשים הוזהרו להדליק נר של שבת כדי לכפר על מה שחוה אמנו "כיבתה נרו של עולם" במה שהאכילה את אדם הראשון שהיה "חלתו של עולם" מעץ הדעת.

אופן הדלקת הנר והברכה
באופן הדלקת הנר והברכה, נחלקו הפוסקים האם האשה תברך קודם על הדלקת הנר ואחרי כן תדליק את הנר ותזרוק את הגפרור מידה, או שתדליק ואחר כך תברך כדי שלא תקבל שבת בשעת הדלקת הנר. וכך כותב מרן (שם, ס"ה):
"כשידליק, יברך בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת, אחד האיש ואחד האשה".

מדברי מרן משמע שקודם מברכים ואחר כך מדליקים. והרמ"א מביא את החולקים, וז"ל:
"הגה - יש מי שאומר שמברכין קודם ההדלקה, ויש מי שאומר שמברך אחר ההדלקה, וכדי שיהא עובר לעשייתו לא יהנה ממנה עד לאחר הברכה, ומשימין היד לפני הנר אחר הדלקה ומברכין, ואח"כ מסלקין היד וזה מקרי עובר לעשייה, וכן המנהג", עכ"ל.

והנה, למרות שקיבלנו את הוראות מרן, מכל מקום בדין זה אנו נוהגים כדעתו של גאון עוזנו ותפארתנו רבנו יוסף חיים זיע"א בעל הבן איש חי, שפסק שקודם תדליק ואחר כך תברך, וזאת על פי הקבלה, וכיון שכך הוא פוסק, כך יש לנהוג ואין לשנות (עיין לבא"ח ש"ש נח אות ח').

הדלקת נרות בבית מלון
בעניין אופן הדלקת הנר בבית מלון, כותב מרן וז"ל (שם, ס"ח):
"ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד, יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות, ולא יברך אלא אחד. הגה - אבל אנו אין נוהגין כן", עכ"ל.

הוי אומר, שלדעת מרן, אשה ספרדיה המתארחת בבית מלון, תזדרז להדליק את הנר בחדר האוכל ראשונה ותברך על ההדלקה, ואחר כך יעשו שאר הנשים האורחות איך שירצו, ויצאה בזה. וכותב המשנה ברורה שדעתו של הרמ"א היא בגלל שיש מצוה מיוחדת בכל תוספת אורה, וז"ל (שם, סקל"ה):
"דכל מה דמיתוסף אורה יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זוית וזוית", עכ"ל.

אך כיון שלא מתאפשר תמיד לכל אשה ספרדיה להיות האשה הראשונה שתדליק, יכולה להדליק בחדרהּ, אלא, שהיום בבתי המלון לא מאפשרים להדליק נרות בחדרים מחשש דליקה, אשר על כן אנו ממליצים להדליק פנס כיס המופעל על ידי בטריות חדשות (ולא על ידי חשמל, וכמו שראינו מה שקורה היום שיש הפסקות חשמל) כך שיפעל הפנס באופן שיספיקו ליהנות לאורו, ובזה יצאו ידי חובתם.

הדלקת נרות כשמתארחים
כשמתארחים בבית אחד כמה משפחות, יש מתירים לכל אשה להדליק את נרותיה ואפילו באותו שולחן ויש המקילים לכמה נשים להדליק ולברך אפילו באותו פמוט. ומיהו, לדעת מרן הב"י אין הדין כן, אלא צריכה האורחת להדליק בזוית אחרת בבית אם החדר גדול, ואם לא, תדליק בחדר המיוחד לה ושם תוכל לברך, וכן יכולה להדליק במטבח וכדומה. וכאמור לפוסקות כרמ"א מותר.

הדלקת נר שבת חובה
הדלקת נרות שבת חובה גמורה היא, ולא מידת חסידות כדי שיהיה אור בבית וכדומה, וכך מובא בגמרא (שבת כה:). ורש"י כתב על זה וז"ל:
"חובה - כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא", עכ"ל.

מכאן שיש חובה גמורה בהדלקת נרות שבת, ואין להקל בזה ולומר שכל התקנה היא כדי שיהיה אור בבית ועניינו הוא שלום בית גרידא, אלא חובה גמורה. וכך כותב הרמב"ם, וז"ל (הל' שבת פ"ה ה"א):
"הדלקת נר בשבת אינה רשות, אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה, כגון עירובי חצרות או נטילת ידיים לאכילה אלא חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת. אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת", עכ"ל.

וכן פסק הבא"ח (ש"ש נח, ד') כי יש בהדלקת הנר "מלבד הטעם הפשטי של שלום בית, יש בו חיוב על פי הסוד", עי"ש.

יתושים בסעודות בימות החמה
מרן רבנו יוסף חיים בעל הבא"ח כותב שיש הנוהגים לעלות ולאכול על גג הבית בימות החמה הקשים, ואוכלים בסעודתם "טורשי" (כבוש בחומץ רב), וזה היה מושך יתושים, ועל כן היה מזהיר מאוד שלא לאכול מאותו "טורשי" מחשש שיפלו לתוכו יתושים ולא יראו אותם ויבואו לאוכלם. מכאן רואים כמה זהירות צריכים במאכלים, וגם כמה זהירות צריכים וחייבים באור רב בסעודת שבת.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il