- שבת ומועדים
- חיוב ההודאה על נס
- מדורים
- הרה"ג זלמן מלמד
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
ובמצות קידוש ד' ואיסור חילול ד' יש הלכה מיוחדת - "אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ד'". שוגג חייב כמו מזיד. זה דומה לחיובי נזיקין שגם בהם שוגג חייב כמזיד, כי לא הכוונה מחייבת אלא התוצאה. אם אדם הזיק בשוגג אינו יכול להיפטר בטענה "לא התכוונתי... שוגג הייתי", שכן טענה זו לא מתקנת את הנזק, ועליו לתקן מה שקלקל. כן הדבר בחילול ד' - ההתנצלות לא התכוונתי אינה מועילה, כיון ששם ד' התחלל והוא חייב. וכך יש גם לומר בקידוש ד'. גם בקידוש ד' אחד שוגג ואחד מזיד שווים. ואם אדם קידש את שם שמים בשוגג, שמו של הקב"ה מתקדש. ושכרו של המקדש רב.
וכיון שחזרת עם ישראל לארץ ישראל היא קידוש ד', כדברי הנביא יחזקאל, נמצא כי כל מי שפעל למען הקמת המדינה ולמען קבוץ גלויות ולמען ישוב הארץ קידש שם שמים. ואין זה משנה אם עשה זאת מתוך כוונה לשם שמים או שלא בכוונה - ושכרו רב.
לפעמים אדם מקולקל עושה מעשה טוב, ורבש"ע נותן לו שכר, נותן לו כוחות, ואותו אדם מקולקל משתמש לרעה בכוח שקבל על המעשה הטוב. כך אומר המדרש על גוליית הפלשתי. באיזה כוח יכול היה גוליית לעמוד ולחרף ולגדף מערכות אלוקים חיים במשך ארבעים יום?! בכוח שניתן לו בזכות אמו ערפה, שהלכה אחרי נעמי, כששבה לישראל ארבעים צעדים.
דברי המדרש הללו מסבירים לנו כמה תופעות שאנו רואים בימים אלו לנגד עינינו.
אוי לו למי שמשתמש בכוח שהקב"ה נתן לו על זכויותיו בבנין הארץ לרעה. ואשרי מי שיודע להשתמש בכוח שקבל על בנין הארץ לטובה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (3)
שיעור מס' 97
כ"ד סיון תשפ"ג
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (11)
שיעור מס' 75
כ' אייר תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז (1)
שיעור מס' 90
ט"ו סיון תשפ"ג
דרישת המדינה היהודת מישראל ומאומות העולם
לנתיבות ישראל - עמוד קכא - "נצח אומתנו"
ח' שבט תשפ"ב
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
ראיית המבט השלם
מה הייעוד של תורת הבנים?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
האם מותר לפנות למקובלים?
מה המשמעות הנחת תפילין?
למה ללמוד גמרא?
איך ללמוד אמונה?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד