בראותי את פרשת יוסף ואחיו, עולים בי הרהורים, האם הקרע היום בין חלקי העם, חמור יותר מהקרע שהיה בין יוסף ואחיו? האם השנאה היום בין חלקי העם גדולה יותר מאשר השנאה ששנאו האחים את יוסף? קשה להחליט לכאן או לכאן. אולי אפשר לומר כי כאז כן עתה.
גדולי הדורות הסבירו, שהשנאה בין יוסף לאחיו נבעה מחילוקי דעות אידיאולוגיים ולא מרוע לב סתמי, הייתה זו מחלוקת שנבעה מפערים תהומיים בהשקפות עולם. אחי יוסף חשבו שיוסף נוטה לדרך זרה ומסוכנת, דרך המנוגדת לדרך האמת, וצריך להרחיק אותו מהמשפחה, כדי שלא יסית את האחרים. ליוסף יש נטיות כלפי חוץ, הוא מדגיש את הערך של הקשר עם עמים אחרים, הוא אומר: עלינו לפעול בתוך העמים האחרים, כך נשפיע יותר, אסור לנו להתבודד ולהסתגר. האחים ראו בדרך זו סכנה. דרך זו יכולה להביא להתבוללות, היא מטשטשת את הייחוד הלאומי הרוחני, היא מבליטה מדי את המשותף שיש בין עם ישראל לעמים.
כך אמנם הם דברי הנביא על אפרים, מזרעו של יוסף: "אפרים בעמים יתבולל" (הושע ז'). כך יוסף מתבטא גם בפגישה עם אחיו: "שמני אלקים לאדון לכל מצרים" (בראשית מ"ה). לאמור, הנה בדרך זו אוכל להשפיע על מצרים, אבל האחים, ובראשם יהודה, חלקו על יוסף. הם סברו, שלעם ישראל דרך מיוחדת, ועליו לחיות את חייו המיוחדים לבדו. התואר של ישראל - "עם לבדד ישכון" (במדבר כ"ג) אינו שלילי, אלא חיובי, אין זו בדידות שבדיעבד, אלא של לכתחילה. לא צריך לשאוף לברוח מהבדידות, אי אפשר לברוח ממנה, ועלינו לשמור עליה, לשמור על הדרך המיוחדת, העצמאית, העליונה, האלוקית, לשמור על המסגרת, ובכך להיות אור לגויים. לא נהיה אור לגויים על ידי עירוב איתם.
מזרעו של יוסף, מאפרים, יצא ירבעם, שהעמיד עגלים לעבודה זרה, כתוצאה מהקשר עם הגויים. במקום להשפיע עליהם - הושפע מהם. אבל יוסף חשב שאסור להישאר במצב של בדידות לאומית. כולם יהיו נגדנו, לא נוכל להחזיק מעמד, זו לא דרך נכונה להיות נגד כולם, צריך לסלק את השנאה והקנאה שבין ישראל לעמים, ורק כך נוכל להתקיים, רק כך נוכל להשפיע ולתרום לעולם כולו, נוכל להרים את כולם לגובה הרוחני שלנו. לעומתו אומר יהודה: דרך זו מסוכנת והיא מביאה להתבוללות. עלינו לשמור על המסגרת הרוחנית המיוחדת להיות עם לבדד, ואחר שנגבש את הכוחות שלנו נעלה לפסגת הדרך שלנו ומתוך כך נמלא את ייעודנו הכלל אנושי.
כך שולטות שתי השיטות, שיטת יוסף ושיטת יהודה עד ביאת גואל. בתחילה קם משיח בן יוסף, ואחר-כך קם משיח בן דוד. כשם שהמחלוקת בין האחים הסתיימה באיחוד לבבות, כך בעז"ה יאוחדו הלבבות בקרוב, והאומה כולה תתאחד ותדגול בשם ד' אלוקינו ד' אחד.