הגמרא בתחילת מסכת מגילה מביאה שני לימודים מהפס' לריבוי הימים של קריאת המגילה. במבט ראשוני נראה שהפס' יצאו מהקשרם.
כשנעיין בתהליך היווצרות החג במגילה נראה שישנם חמישה שלבים בקבלת תקנת החג. ישנן שתי איגרות שמופיעות בשלבים אלו, איגרת מרדכי ואיגרת אסתר. איגרות דומות אך שונות מאוד זו מזו.
כל אחד מהלימודים לקוח מאיגרת אחרת, ושואב מאופי האיגרת ועניינה. כשנדייק בדברים נראה את ההיגיון המוכרח שבלימודי הגמרא.
דברי שלום ואמת - מגילת אסתר עיון והקשבה (שיעור 14)
סוף פרק ו'
אחשוורוש בוחן את המן ("מה לעשות") והמן בתשובתו מוכיח שמחשבותיו נתונות רק בעצמו. המן החשוב בשרי המלך מרכיב את מרדכי "אם מזרע היהודים מרדכי" - מרדכי מתגלה כיהודי המחובר לשרשו ואין להמן סיכוי נגדו
ישנן פרשיות רבות במקרא שניתן, לכאורה, להסבירן בדרך הטבע, ולימדתנו בהן התורה אמונה מהי, ובמגילה אנו לא רק חשים בחסרון מבט זה, אלא אף בהעדר מכוון של הזכרת שם-שמים ואף במקומות בהם מתבקש בדבר ביותר. מדוע?