אנחנו מברכים אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה.
ההבחנה בין יום ללילה מחלקת את היממה לשני חלקים ומלמדת אותנו על שני תפקידים רוחניים שיש לאדם, אחד של היום ואחד של הלילה.
הראב"ד סבור שברכת אלוקי נשמה אינה פותחת בברוך כי היא סמוכה לברכת המפיל שאמרנו בלילה. הסבר זה פותח לנו פתח לתפיסה מעניינת על מערכת היחסים שבין יום ובין לילה.
הפיוט אדון עולם נחלק לשני חלקים. בראשון אנחנו מדברים על גדולת ה', ריבונו של העולם כולו. בחציו השני אנו מציינים שעל אף גדולתו של הבורא, קשר ישיר לו עם האדם הפרטי- ה' לי.
הברכה הראשונה בסדרת ברכות השחר היא אשר נתן לשכוי בינה. לאחר שהודינו על הגוף, ולאחר שהודינו על הנשמה, הדבר הראשונה הוא תהליך ההבחנה שהוא התשתית לכל הכרה.
שתי הברכות הראשונות של ברכת התורה מציינות שני צדדים ביחס שלנו לתורה. בשלב הראשון אנחנו "עוסקים" בדברי תורה. מטבע לשון זו מציינת את העובדה שאין אנו מבינים את התורה בהיותה אלוקית.בשלב השני דברי התורה ערבים עלינו ומציינים את ההתחברות שלנו לתורה.
הפיוט אדון עולם מורכז משני חלקים משלימים.בחצי הראשון אנו מתארים את גדולתו של הקב"ה ועוצמתו.ובחלק השני אנו באים לומר שעם כל זה שהקב"ה עסוק במטלה הגדולה הזו, קרוב הוא לכל אחד מאתנו ויחס קרוב לו עם כולנו.