לפני מותו של משה רבנו הוא מוכיח את ישראל על החטאים הכבדים מאד שחטאו בהם. כי זה לא הזמן לעסוק בזוטות. משה רבנו מאריך ביותר על עון שהאמינו למרגלים (דברים א, כב-מה). עשרים ושלשה פסוקים רק על נושא זה! והרי דבר הוא. והרי הוא מדבר עכשיו לצאצאיהם של החוטאים, דור באי הארץ, ומשום מה להאריך?