אדם מועד לעולם

פלגא נזקא קנסא

שיעור כללי

הראב"ד מחדש שדין "מודה בקנס פטור" לא חל בפלגא נזקא – אבל רק לשיטת רבי עקיבא! לפי ר"ע, הניזק נעשה שותף בשור המזיק כבר מרגע הנזק, ולכן החיוב אינו רק קנס שנוצר בבית דין – הוא ממשי מידית. מכאן והלאה, גם אם המזיק מודה – הוא חייב לשלם. הקושיות מהגמרא שמוכיחות פטור בהודאה – הן רק לשיטת רבי ישמעאל. כך מתיישבים דברי הראב"ד, הרמב"ם, ורש"י – כשמבינים שהם הולכים בשיטת ר"ע.

המגרש על מנת שלא תהיה מותרת לפלוני

מה הדין במקרה שכשאדם מחיל חלות היא גורמת לחלות נוספת לחול שמבטלת את החלות הראשונה בגיטין קידושין והפקר.

האם יש אפשרות שדבר ישמש כגט וכפרעון כתובה יחד

גיטין כ: - התקבלי גיטך

אדם שייתן גוש זהב לאישה ויאמר שיהיה גם גט וגם כתובה יעבוד? |מחלוקת הרשב"א ורש"י בהבנת דברי הגמ' | הקושיות על דברי הרשב"א וישובם.

סוגיית קניין חצר בדבר שהיה בחצר קודם

גיטין כא - קנין בגט

חצר לא קונה דבר שהיה בחצר קודם שהיא הייתה שייכת לי. א"כ איך אפשר לתת לאישה גט ע"י הקנאת המקום עליו הגט נמצא? י"ל שאין צורך להקנות את הגט לאישה אלא רק למוסרו לה.

דין זמן בגיטין

גמרא מגילה, ירושלמי פסחים, רמב"ם, טור הלכות מגילה

נמוק"י סנהדרין לב: ד"ה והא דאמרינן, תומים ס' ל"ד סק"ט, חידושי ר' חיים הלוי על הרמב"ם הל' עדות פ"ג ה"ד, נדרים צ: במשנה, רן במקון ד"ה ואיכא למידק, רש"י שבת קמ"ה: ד"ה לעדות, ש"ש ש"ז פ"א. מפני מה הצריכו זמן בגט? שמא יחפה על בת אחותו, קושיית התומים, מה הבעיה שיחפה על בת אחותו, הרי בדין הוא מחפה, שכן כשנותן גט בלי זמן, הדין הוא שאפקעינהו רבנן לקידושי מינה, א"כ מעולם היא לא הייתה מקודשת לו, וכשהיא זינתה, היא הייתה פנויה! תירוץ הקושיה על פי יסודו של ר' חיים, שני שימושים לשטר הגט, חלות וראיה.

בדין הכחשה של עד אחד מול עד אחד בעדות מיתה

לדעת הרמב"ם כאשר התורה האמינה לעד אחד כשני עדים היא בעצם דרשה דרישה פחותה – במקרים אלו מותר להאמין גם לעד אחד. לשאר הראשונים, במקום שהתורה האמינה לעד אחד כשנים, התורה הפכה את הנאמנות של אותו עד והגדילה אותה שתחשב כשנים.

עשה דוחה לא תעשה בייבום

תוס' מקשה כיצד יבוא עשה וידחה לא תעשה ביבום, הרי ביאה ראשונה לא ראויה להוליד. וקשה על כך ממה שחידשו הראשונים, שבמקום שאין אפשרות לקיים את המצווה בלא הלאו, הותר הלאו גם לא בשעת קיום המצוה, ואם כך לא מובנת קושיית תוס'. עוד יש לשאול לגבי האישה, שהרי היא לא מחויבת ביבום כיצד מותרת? וצריך לומר שמותרת כיוון שבשעת היבום מקיימת מצוה אע"פ שלא מחוייבת. ולפי זה מובנת שאלת התוס', ששואל מצד האישה- כיצד היא מותרת, הרי היא לא מחויבת במצווה, וכדי שתהיה מותרת צריכה לקיים מצווה בשעת היבום, ועל כך שואל התוס'- הרי ביאה ראשונה אינה ראויה להוליד ואינה מקיימת את המצווה. ומשיב תוס' שהמצווה מתקיימת בזה שהם ראויים להוליד בן שיקרא על שם אחיו.

קידושין בחייבי כריתות

בחייבי כריתות אין קידושין ואין ייבום, בחייבי לאוין לפי ר' עקיבא גם, קשה לתוס' להסביר את זה. הסבר למה קידושין לא פוקעים בסוטה, קידושין לא יכולים להיות זמניים. מדוע אין תפיסת קידושין לר"ע.

מהו המתיר איסור אשת אח?

יש שתי אפשרויות להבין איך פקע איסור אשת אח, ההבנה שכשמת האח פקע האיסור או שדווקא אם התקיימה המצווה אז בטל האיסור.

יד עבד כיד רבו

קידושין מב

האם יכול להיות שליח דווקא כשהוא שותף או שלא דווקא. עבד לא נחשב יהודי אבל הוא בן ברית. יש הבדל בין ייחוס המעשה למסירת כוח.

"תנם לאבא ולאביך" - שיטת התוס' רי"ד

רש"י כותב שמתקדשת מדין שליחות תוס' רי"ד מקשה עליו ששליחות צריכה מינוי ומסביר שכאילו נתן בידה, וגם ב"תנם ע"ג סלע" יעבוד באותה צורה, הסבר איך זה עובד, הדברי אמת מסביר שזה יעבוד רק כשבאמת יגיע אליה הכסף. עוד הסבר ע"פ הקצות וביאור רש"י

המקדש במלוה

קידושין ז'

קידושין ז'

תליוהו וקדיש

קידושין ב:

מחלוקת הרמב"ם והעיטור אם תליוהו וקדיש עובד או לא, הרשב"א שמסביר כמו הרמב"ם. אונס עם רצון, נחשב אונס, נערה המאורסה זה כן עובד. אונס עם שיעבוד.

ההוא ארוס וארוסתו

כתובות יג:

הגמ' מדברת על מקרה של ארוסה מעוברת, היא ודאי עברה איסור, הגמ' אומרת שלא אסורה לבעלה משום שהוא מודה ועוד שהלכה כרבן גמליאל מחלוקות הראשונים איך להבין את ''ועוד'' דין ''יכיר''

בדין מעוברת שנתגיירה

הגמרא אומרת שיש אפשרות לגייר גר קטן מדין זכין מקשים שיש שתי סיבות שלא תהיה זכייה מדין שליחות הגמ' מביאה מציאות של גר קטן שיש לו ממון ותוס' אומר שירש את אמו שהתגיירה כשהיתה מעוברת - אין אפשרות לגייר קטן גר שהורתו שלא בקדושה לא חייב על אביו והרמב"ם אומר שלא חייב על אמו משום היקש קטן צריך גיור בשביל הגויות מצד האבא.

בעניין ביאת עכו"ם

הגמ' בכתובות אומרת שאשת איש לא צריכה למסור את הנפש על להיבעל להגמון, שואלים הראשונים למה והרי זה גילוי עריות? ר"ת עונה שביאת גוי לא נחשבת עריות וע"פ זה התיר לגוי שבא על אשת איש ואז התגייר להתחתן עם אותה אישה הרא"ש מחדש שלא אסורה לבועל משום שהאיסור מגיע דוקא שלפני כן היתה מותרת לו התפארת שמואל מחדש מכך עוד היתרים והתרומת הדשן דוחה אותו

בעניין חופת נידה

כתובות ב.

אישה נחשבת נשואה מהחופה, כאשר היא נידה ישנה מחלוקת אם נחשבת כנשואה הרמב"ם אומר שלא נחשבת נשואה, אך הר"ן אומר שכן נחשבת נשואה, לעומת זאת אומר הרמב"ם שאם ברך ברכת חתנים לא צריך לברך שוב. אלא אומר הבית מאיר יש פה שני חלקים היתר הביאה והקניינים. דיון על קניין בשבת

שופר ולולב הגזול

הרב הביא מחלוקת רמב"ם ראב"ד מה הטעם שיוצאים יד"ח בשופר גזול מחלוקת נוספת האם פסול לולב הגזול הוא גם בשאר הימים או שלא - הרב העמיד את המחלוקת בתור מחלוקת רב ושמואל השו"ע פוסק כמו הרמב"ם והרמ"א כמו הראב"ד מספר סברות מתי אומרים מצווה הבאה בעבירה ומתי לא.

טענת "נזכרתי" בברי ושמא

שיחה לפרשת חוקת

בהסבר דברי הטור שאומר ש"ברי ושמא ברי עדיף", ומצריך "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" במקרה של טוען "איני יודע אם פרעתיך" וחוזר ואומר "פרעתי". יסוד השיעור: "ברי ושמא ברי עדיף" גם לרבי יוחנן ורב נחמן, וסיבת הפטור ב"איני יודע אם הלויתני" היא שזאת טענת שמא ללא ריעותא.