למך

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

למך היה בנו של מתושאל ובעלם של עדה וצילה נשותיו. בפרשת בראשית מתוארים חייו בקצרה ומובא כי הוא מתאר לנשותיו על רצח שביצע, כאשר לפי חלק מהפרשנויות מדובר בהריגתם בשוגג של קין ותובל קין.

נשותיו[עריכה]

בפרשת בראשית מתואר כי למך נשא שתי נשים- את עדה ואת צילה. במדרש מובא כי היה מדובר בחלק מנוהג קבוע של אנשי דור המבול שיצרו מודל נישואים מעוות: "א"ר עזריה בשם ר' יהודה בר סימון: כך היו אנשי דור המבול עושין היה אחד מהן לוקח לו שתים, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש".

לפירוש המדרש, עדה הייתה מיועדת ללדת ילדים ולכן לא היה חי עמה והיא התנהגה כאלמנה בחיי בעלה, ואילו צלה שתתה כוס של עיקרין כדי שלא תתעבר ותביא ילדים ואיתה חי למך. ניתן לראות בהתנהלות זו רמז לפרשה הבאה בה הקב"ה קובע כי "השחית כל בשר את דרכו על הארץ" ומחליט להביא את המבול ולמחות את כל היקום מעל פני האדמה.

ילדיו[עריכה]

ברשימת תולדות קין בפרשת בראשית מובא כי היו ללמך שלושה בנים ובת אחת- שני בנים מעדה ובן ובת מצילה. עדה ילדה את יבל ויובל כאשר יבל היה "אבי יושב אוהל ומקנה" ואילו יובל היה "אבי כל תופש כינור ועוגב". צילה ילדה את תובל קין שהיה "לוטש כל חורש נחושת וברזל" ואת נעמה.

על פי דברי המדרש לעיל בו מובא כי צילה לא נועדה להביא ילדים וכי היא שתתה כוס של עיקרין, נראה שלידות אלו נעשו בטעות וללא כוונה. ניתן אף לדייק דבר זה מכך שנאמר "וצילה גם היא ילדה" ומשמע שמדובר היה בהפתעה ובטעות.

שירת למך[עריכה]

לאחר שכותבת התורה כי למך לקח לו שתי נשים ואת בניו שנולדו לו מהם, מובאים מספר פסוקים קשים להבנה: "וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה".

שירת תחנונים[עריכה]

רש"י מבאר על פי כי מטרת דבריו של למך היא להתחנן לחזור אליו לאחר שנטשו אותו. לפירושו, הנסמך על מדרש תנחומא, למך היה עיוור והרג בשוגג את קין לאחר שחשב אותו לחיה ואת בנו תובל קין לאחר שספק את ידיו מרוב צער על הרג קין. "שהיה למך סומא ותובל קין מושכו. וראה את קין ונדמה לו כחיה, ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו. וכיון שידע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן".

שירת למך

"עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי. נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה"

לפי פירוש זה מילותיו של למך "שמען קולי" נאמרו בלשון תחנונים, ודבריו "כי איש הרגתי לפצעי" נאמרו בדרך תמיהה- כלומר, האם הרגתי את קין במזיד שאתן פורשות ממני? באותו האופן, גם סוף הפסוק מתפרש כקל וחומר- אם קין שהרג במזיד עונשו נתלה לו שבעה דורות, אני שלא הרגתי במזיד אלא בשוגג לא כל שכן קל וחומר שיתלו לי שביעיות הרבה של דורות עד שייתנו לי את עונשי ואין סיבה שתפרשו ממני כבר עתה.

פירוש נוסף מובא בשם מדרש רבה כי למך לא הרג את קין או את תובל קין, וכי נשיו פרשו ממנו מכיוון שלא רצו להביא ילדים לעולם. מכיוון שידעו נשותיו של קין שנגזרה גזירה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות במבול, "אמרו מה אנו יולדות לבהלה למחר המבול בא ושוטף את הכל". וכך גם מתפרשת תשובתו של למך- הוא עונה בתמיהה וכי "איש הרגתי לפצעי", וממשיך בקל וחומר כי אם קין שהרג את הבל חיכה לו עונשו שבעה דורות עד שיימחה זרעו, למך שלא הרג אף אדם קל וחומר שימתינו לו עם קיום עונשו של קין וזרעו לא ימחה עוד מספר רב של דורות‏[1].

שירת התפארות[עריכה]

בניגוד לרש"י שראה את דבריו של למך כתחנון לנשותיו שיחזרו אליו, יש שפירשו כי למך התפאר בכוחו בשירה זו ובכך שהרג אדם. המלבי"ם מסביר כי למך קרא לנשותיו להישמע לו "אל תמרו את פי כי איש אחד ועשה לי פצע והרגתי אותו... והרגתי גם את ילדו, ולא היה מי שיקום כנגדי ויבקש דמם מידי, כי אין משפט נגדי בארץ, כי זרועי רמה".

את המשך דברי למך מפרש המלבי"ם בכך שלא רק שהוא לא ייענש בדיני אדם אלא גם בדיני שמיים לא ייענש שהרי אם הקב"ה אמר שהוא ינקום במי שיהרוג את קין, הרוצח הראשון, קל וחומר שינקם מי שיפגע בלמך יפגע שבעתיים- "ינקם פי שבעים ושבע כי בניו ועבדיו יקחו נקמתו".

באופן שונה מעט, הרלב"ג מפרש כי למך כלל לא חשש מעונש משמיים ורצה להראות לנשותיו על מיעוט פחדו מעונש ה' ועל כך שהוא לא מנסה לשוב בתשובה על מעשיו.

כחיזוק להבנה כי שירת למך מהווה חטא ניתן להביא את המסגרת בה הסיפור מופיע כאשר לפניו ואחריו מופיעים חטאי האדם- רצח קין וחטא בני האלוהים והמבול כך שסביר שגם סיפור זה מבטא את המוסר הירוד השרוי בארץ. ניתן אף לראות את הסיפור כהידרדרות רוחנית מסיפור חטאו של קין, כאשר בניגוד לקין שנשמע ממנו שהבין את חטאו ובוודאי שאינו מתפאר בו, למך מתואר כמי שאינו מפחד מעונש וחוטא ביהירות.

הערות שוליים

  1. וממשיך רש"י שזהו קל וחומר של שטות שהרי אם כן כל דור יאמר כן ואז לא יבוא לעולם עונשו של קין