מבוא[עריכה]

אגרת נוספת של אלכסנדרוב לראי"ה. תשובת הראי"ה לאגרת זו לא נמצאה עדיין.

אגרת ו[עריכה]

ב"ה י"ג אדר תרס"ג באברויסק.

לידידי הרב הגאון הגדול החכם הנעלה מרן אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א (הגאב"ד דק"ק בויסק יצ"ו).

מטבעי תמיד, כי בשעה שהנני בא בחליפות מכתבים עם ידידי הרבנים הגאונים המצוינים כי אז הנני מעורר אותם במכתבי על צד השלילה שבהרבנות והרבנים בזמן הזה, אך לעומת זה במכתבי להמשכילים והנאורים שבאומתנו דרכי להזכירם את צד הזכות שבהרבנים, והנני מעורר אותם על הצד השלילי שבדרכיהם הם, כמובן מעצמו, שדרכי זה איננה סוגה בשושנים ועל כל מדרך כף רגל הנני מוצא אי‏־נעימות ולפעמים גם יותר מזה... הרבנים מצדם מוצאים כי הנני מהרהר אחרי מדותיהם וכל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר השכינה, ולכן יאמרו לפעמים לדחותני ממחיצתם... וכן המשכילים מוצאים בדרכי מרידה בהקולטורא החדשה ולפי דבריהם הנני מהנסוגים לאחור שאין להם חלק בהעולם הבא והעתיד היפה, אך סהדי במרומים כי כל כוונתי הוא לשם שמים ולשם האמת, והאמת תורה דרכה כי גם הרבנים גם המשכילים צריכים תקון, ובכן טבע האמת יכריחני לגלות את צד המכוער שבהרבנות בהמשך חליפות מכתבי עם כתר"ג שהוא מהרבנים המצוינים שבזמננו הי"ו, והטפה המכוער אמנם מה נורא הוא, ובכן אך לחנם יזכירני תמיד כתר"ג ויוכיחני במכתביו היקרים על שהנני מטיח דברים כלפי מעלת הרבנים הגאונים הי"ו אשר אמנם הצד היפה שבהם לא נעלם גם ממני, אך בכ"ז חלילה לי לשית קטורה באותה שעה שאף לחזוק הדת והפצת התורה אינם נוקפים אף באצבע קטנה. יראה נא לי כתר"ג את הישיבות החדשות שיסדו הרבנים הגאונים המתנגדים לציוניות, והלא המה המתאמרים לאפטרופסי הדת והתורה? לעת עתה רואים אנחנו כי אם רק איזו ישיבה חדשה צצה במחנה ישראל כי אז מקורה טמא: משולח או איזה חתן רב שלא השיג רבנות מיסדים ישיבה, אך איפוא הן הישיבות שיסדו להם הרבנים הגאונים אשר מקורם טהור והנובע מרעיון הפצת התורה והדת. לפי דעתי החוב על כל רב ליסד איזו ישיבה קטנה בעירו שלא ע"מ לקבל פרס, וישיבות כאלו, כמובן אינן דורשות משולחים והוצאות יתירות, וכל זמן שהרבנים יעשו לחזוק הדת אך בהלשכה השחורה וידברו הרבה ואף מעט לא יעשו בפועל בשום אופן אין לנו להצדיק דרכיהם. כתר"ג בתור בעל נפש רוממה המלאה פואיזה אלהיית והמתרגשת מכל חוקי תורתנו הקדושה ומכל סיגיה ודקדוקיה מתרגשת גם ממעשי גאוני דורנו שיש להם איזה ברק דתיי חיוניי אבל הלא אם נמצא את עומק הדבר הלא אז נראה כי לפני ולפנים של המעשים הדתיים החיצוניים כבר החלק הרקב והשממון, ומעשה בנים סימן לאבות... אוי לנו אם נאמר ואוי לנו אם לא נאמר! רואה אנכי כי הנסבה הראשיית להרחקת בני הרבנים והחרדים מדרכי אבותיהם ואשר עפ"י הרוב הלכו למקום שלא ישובו עוד לנו הוא מפני שנסתכלו במעשי אבותיהם לפני ולפנים... כמובן מעצמו שישנם אבות ובנים יוצאים מן הכלל אבל הרוב הניכר הנראה לעינים למדנו דעת כי שחת ישראל דרכו מחטאת כהניו ונביאיו ודור לפי פרנסו... הדברים האלה המה אצלי כעין התנצלות וגם מענה על דבריו במכתבו היקר שבו יעוררני להרכין אוזן להנטיות שבגאונינו המנגדים להציוניות ובהתלהבות גדולה הוא כותב "כמה אנו חייבים לשאוב ממעינות הללו, ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, כדמתרגמינן, ותקבלון אולפן חדתא מבחירי צדיקיא וכו'", כי חלילה לי ללמוד תורה מפי צדיקים המדברים הרבה ואף מעט אינם עושים, ואולי על צדיקים כאלה יאמרו חכמי המקובלים כי משיח עתיד להחזיר צדיקיא בתיובתא... כי עליהם להשיב מדרכיהם. הכלל לא אוכל להבין את תכונת האנשים אשר לפי דברי כתר"ג "הם מוכנים בכל עת למסור נפשם ומאדם על קדושת שם ד' אלהי ישראל", והנה האנשים האלה באמתלאות שונות אינם עושים מאומה להחזקת התורה והדת בפועל, והלא במקום שיש מסירת נפש אין אמתלא... ומה גם כי דרכי בניהם יעידו כי אבותיהם אינם מוסרים את נפשם למען התורה והדת ולכן משום הנאה חומרית בעולם הזה הם מוסרים את בניהם ובנותיהם למולך... והאם את עיני ההמון ננקר? ההמון מסתכל בכל זה ומבין את מעשי גדוליו ומשתגע והולך למקום אחר. האהבת עצמו נשתרשה כ"כ בלב רוב גדולינו עד כי גם לטובת בניהם אינם דואגים בנוגע לחנוכם הרוחניי והמוסריי, ומסתפקים רק במה שהם בעצמם מחזיקים בהדת ומסורת אבות, ומרגלא בפומייהו כי בדור הזה עלינו לדאוג רק לעצמנו ולא נוכל לעשות לטובת בנינו ומכ"ש לטובת העם, ובכן האם מגדולינו וצדיקים כאלה נבוא ונלמוד?

לו ראיתי כי הרבנים בהירחון שלהם (למשל בהפלס) מעוררים את הרבנים לעשות מה לטובת הדת והעם ובשעה שהם מדברים עם המשכילים אם מטים למוסר את אזניהם על התרחקם מתורתם ודתם וכו' כי אז החרשתי. אבל מה דמות אערוך בשעה שהנני רואה כי הרבנים בהירחון שלהם מטים למוסר את המשכילים ולא את הרבנים ובשעה שיזדמן להם המקרה לדבר פנים בפנים את המשכילים אזי נבטלים ועושים את עצמם כאילו מודים להם (פקטים אחדים ראיתי בעיני ואוי לאותה בושה) והאם מבעלי דו פרצופים כאלה ניתי ונילף?

לפי דעתי על הרבנים הגדולים להקדיש רוב המאמרים בהירחון שלהם לדברי מוסר ותוכחה להם בעצמם ולהיות קשה כארז בשעה שהם מזדמנים לפונדק אחד עם המשכילים ואז אולי נביא מרפא לשבר עמנו ההרוס, וכל עוד שלא יעשו כן בזה הם מראים בעצמם כי השם בטלנים נאה להם, כלומר, שהם מתבטלים בפני המשכילים, וכי בעלי דו פרצופים הם, עצמות יבשות מצד אחד וחנופה ובטל מצד השני, הזיה וכפירה נפגשו, והלואי שלא יהיה חלקי עמהם.

הצופה באספקלריא מאירה בזמנינו עליו להודות כי רק על ידי התנועה הציוניית עלינו לרפוא את מצב עמנו ההרוס, כי כל מה שנוגע לישראל לדתו ולתורתו וללאומיותו כבר יש לו יחס להתנועה הציוניית הבאה לעורר את העם מתרדמתו, ובכן נפלא בעיני מאד מה שכותב לי כתר"ג שבחפצו להספח להציונית המזרחית על תנאי, וכי איזה תנאים שייכים לזה? אדרבה יבואו נא אנשים גדולים ככתר"ג ויתחברו להמזרחי ויפעלו עליו לפי רוחם ומה גם כי ראשי המזרחים כבר מרגישים את הצריך להרגיש ובלי תפונה יהיו עמדו תמימי דעה. בקצרה, עלינו רק לפעול ולעשות ולא לדרוש ולקבל שכר, וכמו שכתר"ג מעריץ מאד את המצות המעשיות, כן על כתר"ג לעשות גם בנוגע להעם והלאום ובל יהיה הכלל גרוע מהפרט, ועליו גם לדעת כי רוב הדעות נמשכות אחרי המציאות ולא המציאות אחרי הדעות, ובשעה שהננו רואים התנגדות גדולה בין המציאות ובין הדעות המתרוצצות בין יחידי סגולה, כי אז על היחידי סגולה האלה להלחם ולעשות מבלי לשבת בחבוק ידים ולדרוש במעשה מרכבה ולהתנות תנאי במעשה שמים וארץ...

אקוה כי כתר"ג לא ישים אשם נפשי על אשר הרשיתי לי לדבר דברים כאלה על ישראל ועל רבנן ובטח ירגיש, כי הדברים האלה יצאו מלב כואב על צרת עמנו ותורתנו ודתנו גם יחד, ולו לא חשבתי את כתר"ג לאיש נעלה ומצוין אשר רק האמת היא מגמתו כי אז לא דברתי דברים כאלה אך כעת אמרתי אשיחה וירוח לי. ידע נא כתר"ג כי גם אצלי העצמות היבשות חביבות הן עד מאד, גם לא נעלם ממני כי תחית המתים תהיה רק על ידי "עצם" יבש אחד מהכורע במודים ולא ע"י "רוח" הכופר בכל... (ב"ק ט"ז ע"ב ויעוי"ש בתוס') אך בכ"ז עלינו להפיח רוח חיים בהעצמות היבשות החביבות האלה למען עמנו אשר נאהב סלה.

הנה הואלתי הפעם להוציא לפני כתר"ג את הרהורי ע"ד הרבנים, ואשר אמנם גם אני בכבודם אתימר, אך בכ"ז הנני מתבונן חפשיי בלי כל נטיות צדדיות ומשפטים קדומים ואת אשר מצאתי בבינתי החפשיית הוצאתי לפני כתר"ג, ואחת בקשתי שישפטני נא לזכות, ואם שגיתי במשפטי אקוה כי כ' יורני את הדרך והאל הטוב יכפר בעדי, באשר כי מי כהבוחן לבבות יודע כי כל מגמתי הוא אך לשם האמת, אשר בשמו נדגול.

ובכן אחת שאלתי אותה אבקש מאת כ' הרם שיואל נא לתת את ידו בגלוי להציוניים ואז מלבד שהציוניים ירויחו הרבה במה שיזכו, כי אדם גדל דעה ורב פעלים ככתר"ג יהיה מתומכי רעיונם עוד גם כתר"ג ישמח מאד באשר כי ע"י האורגוניזאציה הציוניית בנקל יהיה לו להוציא הרבה ממחשובתיו הטהורות ע"ד אוריתא וישראל מן הכח אל הפועל. ואמנם מי כמוני מרגיש את גודל הנחיצות שבמועצותיו הנעלות להטבת מצבנו הרוחניי והמוסריי, ותפלתי זבח, כי האל הטוב ישלח לכתר"ג את עזרתו מקודש ומציון יסעדהו.

בזה הנני יוצאת מאת כ' בהדרת הכבוד, ידידו המוקירות כיפעת חין ערכו.

שמואל אלכסנדראוו.