פרשני:בבלי:גיטין פב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין פב ב

חברותא[עריכה]

שרבי אליעזר מתיר אותה לכל אדם, חוץ מאותו האיש. וחכמים אוסרים אותה להינשא לכל אדם, כיון שזה גט פסול.
אבל באומר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", כולי עלמא מודים שזה גט פסול.
ומבארת הגמרא את טעמם של רבי אליעזר ורבנן, לפי שיטת הברייתא, שרבי אליעזר ורבנן נחלקו ב"על מנת":
מאי טעמא דרבי אליעזר, הסובר שזה גט כשר? -
מידי דהוה אכל תנאי דעלמא. משום שזה דומה לכל תנאי רגיל ואינו שיור בגירושין. שהרי בגט זה הוא מתירה לכל אדם, ומה שהיא אסורה להנשא לאדם שהתנה עליו שאם תנשא לו יתבטל הגט, אין זה סתירה להיתר של הגט, אלא אסורה להנשא רק מחמת התנאי שבו.
ורבנן סוברים, שאין זה דומה לתנאי דעלמא. לפי שכל תנאי דעלמא, אינו פוסל את הגט משום שהוא לא שייר ליה בגט, שהרי הגט מתיר אותה לכל אדם. אבל הכא, שייר לה בגט. כי היות שאמר לה "על מנת שלא תינשאי לפלוני", נמצא שמחמת התנאי, הגט אינו מתירה לכל אדם, ולכך סוברים חכמים שאינה מגורשת.
וממשיכה הגמרא ומבארת:
ומתניתין, דאוקימנא בחוץ, משנתנו, שהעמדנו עתה שרבי אליעזר ורבנן נחלקו באומר לה "חוץ מפלוני" -
מאי טעמא דרבי אליעזר? מדוע רבי אליעזר סובר שזה גט כשר?
אמר רבי ינאי משום זקן אחד:
אמר קרא בפרשת גירושין (דברים כד), "ויצאה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר". ודורשים חכמים מלשון הפסוק, שאפילו לא התירה בעלה בגט אלא רק לאיש אחד אחר, הרי זו מגורשת. וכל שכן אם התיר אותה לכל העולם, חוץ מפלוני, שהיא מגורשת.
ורבנן, מה הם דורשים מהפסוק הזה -
האי "איש", אין כוונת הכתוב לומר שמספיק שתהיה מותרת לאיש אחד בלבד בגט. אלא אדרבה, צריך שתהא מותרת לכל איש ואיש. ואם אמר לה חוץ מפלוני, כיון שלא התיר אותה לכל איש ואיש, אינה מגורשת.
ואילו רבי יוחנן אמר הסבר אחר בטעמו של רבי אליעזר:
טעמא דרבי אליעזר, שאם אמר לה חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, הוא מהכא:
נאמר בענין נשואי כהן (ויקרא כא) "ואשה גרושה מאישה לא יקחו". ודרשו חכמים מלשון הפסוק, שאפילו לא נתגרשה האשה אלא מאישה, אך לא הותרה להנשא לאף אדם, בכל זאת, היא נפסלה מן הכהונה. והיינו, אפילו אם לא נתגרשה אלא מבעלה, וכגון שאמר לה "הרי את מגורשת רק ממני, אך אסורה את לכל אדם", בכל זאת היא אסורה לכהונה, מדין "ריח הגט", שפוסל בכהונה -
אלמא, הוי גיטא.
והיינו, כיון שאנו רואים שאפילו אם היא מגורשת רק ממנו ואסורה לכל אדם, בכל זאת היא נפסלת לכהונה, מחמת ריח הגט, ואף שאסורה להנשא לכל העולם, בכל זאת יש לזה שם של גט, הרי כל שכן באופן שהתירה לכל אדם חוץ מפלוני, שגט כזה הוא גט, ומותרת על ידו לכל אדם, חוץ מאותו פלוני.  5 

 5.  ובתוס' ד"ה אפילו הקשו על ראייתו של רבי אליעזר, הרי פשיטא שאיסור כהונה שאני, שהרי באופן שלא נתגרשה אלא מאישה אף לדעתו של רבי אליעזר אינה מגורשת כלל, ואם מת בעלה היא חייבת להתייבם שהרי היא עדיין אשתו של המגרש (ובפני יהושע כתב שדעת רש"י שאם מת בעלה היא אסורה להתייבם, אלא שבפועל אינה יכולה להנשא לשום אדם מצד התנאי, וכן כתב בתוס' הרא"ש), ובהכרח שאיסור כהונה שאני. ותירצו התוס', שהרי הדין הוא שהנותן נייר סתם לאשתו אין בזה חסרון של ריח הגט ואינה נפסלת לכהונה, וכמבואר ביבמות נב א, ורק באופן שהגט הוא גט טוב אלא שיש חסרון צדדי בנתינת הגט יש בזה פסול של ריח הגט, וזוהי טענת רבי אליעזר לחכמים: בשלמא לדידי, שבאומר לה חוץ מפלוני אין חסרון בכריתות של הגט, אם כן גם היכן שלא התירה לשום אדם אין חסרון בכריתות, ופסולו של הגט הוא מדין צדדי שצריך שיתקיים בגירושין "והיתה לאיש אחר", ולכן שייך בזה פסול של ריח הגט. אבל לדידכו, שבאומר חוץ מפלוני חסר בעצם הכריתות של הגט, אם כן זה נחשב כמו נייר בעלמא ומדוע יש בזה חסרון של ריח הגט? ועל זה השיבו רבנן שאיסור כהונה שאני, כי גם כשחסר בכריתות יש בזה פסול של ריח הגט, ואינו דומה לנייר בעלמא. (על פי ביאור האבני מילואים (קלז א), ועיין במגיה לאבני מילואים שם, ובשערי חיים (נט ז), ובמשנת רבי אהרון יבמות סי' ט"ז שביארו דברי התוס' באופן אחר).
ורבנן, מה הם יענו על הראיה של רבי אליעזר מריח הגט, שחוץ מפלוני נחשב לגט כשר -
איסור כהונה שאני. אף שאסורה לכהונה, אין זה ראיה שזה נחשב לגט כשר, שהרי בכהנים ריבה בהם הכתוב מצוות יתירות, ולכך אפילו ריח הגט פוסל בהם לכהונה.
אבל לגבי היתר גט הזה להנשא על ידו, הרי זה נחשב לגט פסול  6 .

 6.  דעת רוב הראשונים היא שבלא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה מדאורייתא, אולם הרמב"ם כתב בהלכות גירושין (י א) שאסורה רק מדבריהם. והקשה המגיד משנה, הרי מבואר בסוגיין שרבי אליעזר לומד מדין ריח הגט שבאומר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני היא מותרת מאורייתא לכל העולם, ואם כן מדוע רבנן הוצרכו לומר איסור כהונה שאני, הרי יכלו לדחותו בפשיטות שריח הגט אינו פוסל אותה רק מדרבנן, ואי אפשר ללמוד מזה שבחוץ מפלוני היא מותרת מדאוריתא. ובשאגת אריה החדשות סימן ב' כתב שגם הרמב"ם סובר שזה איסור דאורייתא, אלא שדרכו של הרמב"ם היא, שכל דבר שאינו מפורש להדיא בתורה, הוא כותב שאסור מדבריהם, ואף הרמב"ם מודה שאסורה לכהונה מדאורייתא, ועיין בקובץ הערות סי' ס"ו סק"ב מה שביאר בדעת הרמב"ם.
בעי רבי אבא: בקידושין - היאך? מה יהא הדין בקידושין, אם יאמר "התקדשי לי להאסר לכל אדם באיסור אשת איש, חוץ מפלוני", האם הקידושין כשרים או פסולים  7  -

 7.  ולכאורה קשה דמה החילוק בין קניני ממון שלא מצינו שאפשר לקנות חפץ שיהא שלו חוץ מפלוני, ומה ההוה אמינא שלגבי קידושין יכול לקנותה חוץ מפלוני, ותירץ באילת השחר שקנין קידושין אינו דומה לקנין ממון, שהרי כל מהות הקנין בקידושין הוא תלוי במה שאוסרה לאחרים, ולכן יש לגמרא צד דאף שבקניני ממון שקונה לעצמו לא שייך לעשות שיור בקנין, אבל לגבי קנין קידושין שאוסרה לאחרים שייך לחלק ולומר שאסורה על כל העולם חוץ מפלוני.
תיבעי, יש להסתפק בכך לדעת רבי אליעזר, שהאומר "חוץ לפלוני" הרי זה גט כשר.
וכן תיבעי לדעת רבנן, הסוברים שאם אמר לה "חוץ מפלוני" הרי זה גט פסול -
תיבעי לרבי אליעזר -
האם נאמר: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא, לגבי גירושין, שאפילו אם אמר חוץ מפלוני זה גט כשר, אלא משום דכתיבי קראי. משום שלומדים את זה מהפסוקים, וכמו שביארה הגמרא לעיל. אבל התם, לגבי קידושין, קנין מעליא בעינן, צריך שיקנה אותה קנין שלם, שאוסר אותה על כל העולם, ואם אמר לה חוץ מפלוני אינה מקודשת -
או דלמא, שמא גם בקידושין יועיל אם קדשה חוץ מפלוני, ומשום שאנו לומדים בהיקש של קידושין לגירושין, לפי שנאמר בפרשת גירושין "ויצאה והיתה", מקיש הכתוב הויה (מלשון "התהוות", והיינו קידושין) ליציאה. וכמו שלגבי גט, אם אמר הרי את מגורשת חוץ מפלוני היא מגורשת, הוא הדין בקידושין אם אמר לה התקדשי לי חוץ מפלוני, היא מקודשת.
תיבעי לרבנן -
האם נאמר: עד כאן לא קאמרי רבנן הכא שאינו יכול לשייר, אלא לגבי גירושין, משום דבעינן "כריתות", וליכא, שהרי הגט צריך לכרות בינו לבינה, ואם הוא משייר את פלוני אין זה כריתות גמורה, שהרי מחמתו היא אסורה על פלוני. אבל התם, לגבי קידושין, סוברים רבנן שמספיק קנין קידושין כל דהו, שאוסר אותה רק על חלק מהעולם, ולא צריך שיאסור אותה לגבי כל העולם -
או דלמא "ויצאה והיתה", מקיש הכתוב הויה ליציאה. וכמו שבגירושין אי אפשר לשייר חוץ מפלוני, הוא הדין בקידושין לא מועיל שיאמר חוץ מפלוני.
לבתר דאיבעיא ליה, אחרי שרבי אבא נסתפק, הדר פשטה, הוא חזר ופשט את ספיקו:
בין לדעת רבי אליעזר, ובין לדעת רבנן, בעינן "ויצאה והיתה". אנו לומדים בהיקש קידושין מגירושין. ולדעת רבנן, שבגירושין אי אפשר לשייר חוץ מפלוני, הוא הדין בקידושין אי אפשר לשייר חוץ מפלוני. ואילו לרבי אליעזר, הסובר שאפשר לשייר בגירושין חוץ מפלוני, הוא הדין בקידושין, מועיל אם מקדשה להיאסר לכל העולם חוץ מפלוני.
אמר אביי: אם תמצא לומר, אם נאמר איתא לדרבי אבא, שדברי רבי אבא נכונים הם, שלפי דעת רבי אליעזר אם אמר לה "הרי את מקודשת לי ליאסר על כל העולם חוץ מפלוני", יחולו הקידושין לגבי כל העולם חוץ מאותו פלוני, יהא הדין כך: אם בא ראובן וקידשה, שתיאסר על כל העולם חוץ משמעון (אחיו של ראובן), ואחר כך בא שמעון (שלגביו היא עדיין מותרת, שהרי ראובן אחיו קידשה חוץ ממנו), וקידשה, אך לא אסרה על ראובן אחיו, אלא אמר בשעה שקידשה, ש (גם הוא) אוסר אותה על כל העולם, אך חוץ מראובן אחיו -
אין קידושי שמעון כלום, כפי שתבאר הגמרא מיד, ולכן, אם לאחר מכן מתו שניהם, ראובן ושמעון, הרי היא מתיבמת, יכולה היא להתייבם ללוי, אחיהם של ראובן ושמעון -
ואין אני קורא בה, אין אנו אוסרין אותה להתייבם ללוי מחמת הדין של "אשת שני אחים מתים" -
(אשה שיש עליה "זיקת שני אחים מתים" אסורה להתייבם אלא יוצאת בחליצה. כגון שהיו שלשה אחים, ראובן, שמעון ולוי, ומת תחילה ראובן בלא בנים, ונפלה אשתו של ראובן ליבום לפני שמעון ולוי, ובא שמעון ועשה בא "מאמר" (לא קידשה בביאה כדין יבמה, אלא קדשה בקידושי כסף או שטר, הנקראים ביבמה 'קידושי מאמר'), ולפני שהספיק שמעון לכנוס אותה לאשה, הוא מת, הרי היא נופלת עתה ליבום לפני לוי, האח השלישי, מכח שני מתים: מכח ראובן שהיתה נשואה לו, ומכח שמעון שהיתה מקודשת לו בקידושי "מאמר".
כי היות ושמעון עדיין לא כנס אותה, לא פקעה הזיקה שמכח ראובן, (אבל אם היה שמעון מייבם אותה בביאה היה נפקע הזיקה שהיתה מחמת ראובן ויכולה להתייבם ללוי מכח שמעון), ועכשיו שגם שמעון מת, נוסף עליה זיקה גם מחמת הקידושין של שמעון, וכיון שעכשיו היא זקוקה ליבום ללוי, גם מכח ראובן וגם מכח המאמר של שמעון, אינה יכולה להתייבם, ונחשבת לאשת שני מתים).
ומבארת הגמרא: מאי טעמא היא לא נחשבת לאשת שני מתים -
היות ורק קידושי דראובן אהנו. שהרי רק הקידושין של ראובן הועילו וחלו לאסור אותה על כל העולם. אבל קידושי דשמעון, לא אהנו, לא הועילו לשום דבר, שהרי להיאסר על כל העולם, היא כבר היתה אסורה מכח הקידושין של ראובן.
ואילו שמעון היה מקדשה סתם, ולא היה אומר "חוץ מראובן", היו הקידושין שלו מועילים לאסור אותה על ראובן, אבל עתה, כיון ששמעון קידש אותה חוץ מראובן, אם כן לא הועילו הקידושין שלו לשום דבר  8 , ולכך אינה נחשבת ל"אשת שני מתים", ומותרת להתייבם ללוי.

 8.  וכתב הריטב"א שמלשון הגמרא "לא אהנו", משמע שאם מת ראובן או גירשה, היא מותרת לעלמא, שהיות וקידושי שמעון לא אסרוה לשום אדם, הם לא חלו כלל. וכן הביא הר"ן בשם הרא"ה. אולם דעת הרשב"א היא שקידושי שמעון הועילו לאוסרה על כל העולם, לגבי זה שאם ימות ראובן עדיין תהא אסורה לעלמא מחמת קידושי שמעון. ולכן מוסיף הרשב"א, אף ששמעון קידשה חוץ מראובן, בכל זאת היא נאסרת על ראובן מחמת צד האישות שיש לשמעון בה. וכוונת הגמרא "קידושי שמעון לא אהנו", היינו שדבורו של שמעון מצד עצמם לא הועיל לאסור אותה על ראובן, שהרי אמר חוץ מראובן, אך מכל מקום היא נאסרת על ראובן כיון שקידושי שמעון חלו לגבי לאסור אותה על כל העולם גם מחמתו. והאחרונים הקשו על הרשב"א, אם כדבריו שקידושי שמעון חלו, מדוע אינה נחשבת לאשת שני מתים? ועוד הקשו האחרונים, כמו שלדברי הרשב"א קידושי שמעון אוסרים אותה על ראובן, אעפ"י שאמר במפורש שהוא מקדשה חוץ מראובן, כיון שהוא אוסרה על כל העולם מחמתו ויש לו בה אישות, הוא הדין שקידושי ראובן הראשונים יגרמו שקידושי שמעון לא יתפסו בה כלל, למרות שהוא אמר חוץ משמעון, שהרי לגבי כל העולם חלו בה קידושיו. ועיין בחזו"א סי' קל"ד ובאמרי משה סי' ט'.
ומוסיפה הגמרא ומבארת:
ואלא, "אשת שני מתים" - היכי משכחת לה? איך כן יתכן אופן של אשת שני מתים במקרה של רבי אבא?  9  - כגון, שבא ראובן וקידשה ליאסר על כל העולם חוץ משמעון אחיו. ובא שמעון אחיו וקידשה סתם, ולא אמר "חוץ מראובן", ומת גם שמעון, אז היא נחשבת לאשת שני מתים, ומשום -

 9.  על פי רש"י. ובתוס' כתבו שמכאן מוכח דאשת שני מתים הוא איסור מדאורייתא. וביאר המהר"ם שי"ף כוונתם, דאי נימא שאשת שני מתים הוא איסור מדרבנן, אם כן משכחת לן איסור אשת שני מתים באופן שהשני קידשה במאמר, וכמו שהביא רש"י מהסוגיא ביבמות. אלא, מוכח מכאן, שאיסור אשת שני מתים הוא איסור דאורייתא, ולכן אי אפשר לתרץ שמשכחת לה איסור אשת שני מתים באופן שקידשה השני במאמר, שהרי מאמר אינו מועיל אלא מדרבנן. והקשו התוספות, שבמסכת יבמות מבואר שאשת שני מתים הוא רק איסור דרבנן. וכתב המהר"ם שי"ף, שלפי פירוש רש"י מיושבת קושיית התוס', ואין להוכיח מכאן שאיסור אשת שני מתים הוא מן התורה. כי אי אפשר לתרץ כאן שמדובר באופן שקידשה השני במאמר, שהרי הגמרא שואלת איך יתכן אופן של אשת שני מתים דוקא בענין שקידש חוץ מפלוני, ואינו ענין לקידושי מאמר. ועיין רשב"א.
דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא, שהרי הקידושין של ראובן הועילו לאסור אותה על כל העולם וקידושי דשמעון והקידושין של שמעון אהנו למיסרא אראובן הועילו לאסור אותה באיסור אשת איש על ראובן, ולכך כשמת שמעון אינה יכולה להתייבם ללוי, משום שנחשבת לאשת שני מתים  10 .

 10.  ומקשה הרשב"א, מדוע הוצרך לומר שפטורה מיבום משום אשת שני מתים, הרי באופן זה לא שייך כלל דין יבום, שהרי כשראובן מת אינה יכולה להתייבם, כיון שהיא עדיין אשתו של שמעון, וכיון שנאסרה בשעת הנפילה ליבום, הדין הוא שאינה יכולה להתייבם לעולם (כמבואר ביבמות ל א), ואם כן, גם אחרי ששמעון מת היא אסורה ליבום, מחמת איסור אשת אח של ראובן. ובאבני מילואים סי' קע"ד תירץ על פי דברי התוס' בתחילת יבמות, שאם היתה היבמה נדה בשעה שנפלה ליבום אין בה את הדין "כיון שנאסרה בשעת נפילה שוב אינה יכולה להתיבם לעולם", כי היות שהיא אסורה על כל העולם ואין זה איסור מיוחד על היבום, לכך מותרת היא ליבום אחר שתטהר, והוא הדין בסוגיין, שנאסרה על לוי להתייבם באיסור אשת איש מחמת קידושי שמעון, כיון שזה לא איסור מיוחד ליבום אלא איסור על כל העולם מחמת דין אשת איש אינה נאסרת לעולם, וכשמת שמעון היא מותרת ללוי, ולכך הגמרא הוצרכה לאסור אותה ליבום מחמת הדין של אשת שני מתים. ועיין באמרי משה ט ה, ובאחיעזר לד ט, ובחזו"א קל"ד.
בעי הסתפק אביי: מה יהא הדין אם אמר לה "הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מראובן ושמעון" ועדיין לא מסר לה את הגט, וחזר ואמר לה בשעת מסירת הגט שהוא מתיר אותה גם לראובן ושמעון - מהו? איך נפרש את דבריו:
מי אמרינן, האם אנו אומרים שכוונתו לחזור בו, ומאי דאסר, מה שאסר אותה בתחילה בתנאי על ראובן ושמעון, עכשיו שרא, הוא מתיר אותה אף לראובן ושמעון -
או דלמא, או שמא נאמר, מאי דאסר, מה שהוא אסר אותה בתחילה על ראובן ושמעון, שרא, הוא מתיר אותה עכשיו, ומאי דשרא, אסר. מה שהוא התיר אותה מתחילה על כל העולם, עכשיו הוא חוזר בו, ובא לאסור אותה, וכוונתו שתהיה אסורה על כל העולם, חוץ מראובן ושמעון.  11 

 11.  וביארו רש"י ותוס' שהספק של הגמרא מדובר באופן שהכל היה לפני המסירה, והספק של הגמרא הוא בין לדעת רבנן ובין לדעת רבי אליעזר. לדעת רבי אליעזר הספק הוא למי היא מותרת ולמי היא אסורה, ולדעת רבנן הספק הוא האם יש כאן שיור בגט ולא חל הגט כלל, או שאין כאן שיור בגט והגט כשר. ומוסיף הרמב"ן, שלפי זה, אם כבר מסר לה את הגט ואמר לה חוץ מראובן ושמעון, ואח"כ נטלו ממנה, וחזר ונתן לה ואמר לראובן ושמעון, לא שייך להסתפק לפי רבי אליעזר, דכיון שכבר התיר אותה לכל העולם אין לו כח לבא ולאוסרה, שהרי כבר הותרה, וע"ש עוד שהאריך בזה, והריטב"א כתב דהספק של הגמרא באופן שכבר נתן לה ועכשיו חזר ואמר לה לראובן ושמעון, והספק של הגמרא רק לפי רבנן, אבל לדעת רבי אליעזר לא שייכת האיבעיא וכמו שביאר הרמב"ן.

דרשני המקוצר[עריכה]