פרשני:בבלי:חולין סו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין סו א

חברותא[עריכה]

ומבארינן: במאי קמיפלגי תנא דבי רב (הברייתא הקודמת ששנוייה בתורת כהנים, ונקראת ספרא דבי רב, לפי שהייתה שגורה בבית המדרש) הסוברת שכל ארבעת החגבים המוזכרים בתורה מיבעי ליה כולהו לגופייהו (לצורך עצמם). ותנא דבי רבי ישמעאל, הסובר שסלעם בא לרבויי ראשו ארוך, וחגב אתא למעוטי צרצור, דחגב טמא הוא?
בחגב שראשו ארוך, קמיפלגי!
תנא דבי רב סבר: הא דכתיב "אשר לו כרעים" הרי זה כלל. ארבה, סלעם, חרגול, חגב למינהו, פרט. ואינו סובר ש"למינהו" דכתיב גבי כל חד מהחגבים הוי כלל.
ולכן, לא דריש במדה של כלל ופרט וכלל! כי היות ובכלל הראשון לא הקפיד בו אלא על כרעים, ואילו "למינהו" הכתוב אצל כל אחד בא להקפיד לרבות דוקא חגבין הדומין בכל ארבעת הסימנין לחגבים המוזכרים בתורה, הרי כיון שאין שני הכללים דומים, הראשון ושני, אין דנין אותם במידה של כלל ופרט וכלל.
ולכן תנא דבי רב דן במידה של כלל ופרט - שאין בכלל אלא מה שבפרט! הלכך, דמיניה, דבר שהוא מינו ממש, אין, רק אותו מרבים, אבל דבר דלאו דמיניה, לא מרבינן ליה. ומרבי רק חגב, דדמי ליה משני צדדין, שאין ראשו ארוך, ויש לו את ארבעת הסימנין.
ואילו תנא דבי רבי ישמעאל סבר: הא דכתיב "אשר לו כרעיים" הרי זה כלל. "ארבה, סלעם, חרגול, חגב" - פרט. "למינהו", חזר וכלל.
ודרשינן ליה במדה של כלל ופרט וכלל: כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. ומרבי כל דדמי ליה בחד צד, בכך שיש לו את ארבעת הסימנין. ולכן סלעם ילפינן ליה מארבה וחרגול, שיש לו את ארבעת הסימנין. והמילה סלעם מיותרת, וילפינן מינה לרבות חגבין שראשן ארוך.
ופרכינן: והאיך יליף תנא דבי רבי ישמעאל את הפסוקים במידה של כלל ופרט וכלל. והא לא דמי כללא קמא לכללא בתרא.
כללא קמא, "אשר לו כרעיים" אמר רחמנא. ולכן, רק חגב דאית ליה כרעים אכול. ואילו חגב דלית ליה כרעים לא תיכול.
ולעומת זאת כללא בתרא, שהוא "למינהו", בא ללמד אותנו - דלא תיכול עד דשוו בארבעה סימנין! ואין הכלל האחרון דומה כלל לראשון, ולכן אי אפשר כאן לדרוש במידה של כלל ופרט וכלל.
ומשנינן: תנא דבי רבי ישמעאל, אפילו בכללי ופרטי כי האי גוונא שאין הכללים שווין ואינן דומין ביניהן, דאין, הוא דן. דהיינו, שהוא דן ודורש אותן במידה של כלל ופרט וכלל.
ודאמרינן נמי בעלמא, דדאין תנא דבי רבי ישמעאל בכללי ופרטי כי האי גוונא, ומה שאומרים אנו תמיד, דתנא דבי רבי ישמעאל דריש כלל ופרט וכלל אפילו אם הכלל האחרון אינו דומה לראשון - מהכא ילפינן לה! שכאן מצינו שתנא דבי רבי ישמעאל יליף כלל ופרט וכלל אפילו בכי האי גוונא.
אמר מר: אי שמו חגב, יכול אפילו אין בו כל ארבעת הסימנין הללו נמי יהיה כשר? תלמוד לומר "למינהו", עד שיהו בו כל ארבעת הסימנין הללו.
והוינן בה: אי אין בו כל ארבעת הסימנין הללו - מהיכא תיתי נאמר שחגב זה יהיה טהור!? והרי ארבה וחרגול כתיב בתורה, ולהם יש את ארבעת הסימנים, ומהיכא תיתי לרבות חגבין, שאינן דומין להם?
ומשנינן: אי לא הוה כתיב בתורה סלעם, היינו אומרים כדקאמרת, שאי אפשר לרבות חגב שאין לו את ארבעת הסימנין.
אבל השתא דכתיב סלעם, ודרשינן מיניה לרבויי חגב שראשו ארוך, אף על פי שאינו דומה לשאר החגבים המוזכרים בפסוק, אימא לירבי נמי כל דהו כל חגב, ואפילו שאינו דומה לשאר החגבים אלא בסימן אחד. שהרי ראינו מ"סלעם" דלא בעינן שהחגב שאנו מרבים יהיה דומה לחגבים הכתובים בתורה בכל הצדדין שלו.
קא משמע לן "למינהו" - עד שיהו בו כל ארבעת הסימנין הללו!
ומקשינן: מאי שנא התם, בברייתא דתנא דבי רב, (בדף סה א) דאמרת סלעם זה רשון, חרגול זה ניפול. ומאי שנא הכא, בברייתא דתנא דבי רבי ישמעאל (בדף סה ב), דאמרת, סלעם זה ניפול, חרגול זה רשון?!
ומשנינן: מר כי אתריה, ומר כי אתריה. "רשון" דתנא דבי רב, הוא אותו אחד הנקרא ניפול אצל תנא דבי רבי ישמעאל. ואותו חגב הנקרא רשון אצל תנא דבי רבי ישמעאל, הוא נקרא ניפול אצל תנא דבי רב. ובין למר ובין למר, סלעם אין לו זנב ולחרגול יש זנב.  142 

 142.  וכתב רש"י שכל החגבים אינם טעונים שחיטה שהרי לאחרי דגים הזכירן הכתוב. ודגים אינם טעונים שחיטה.
שנינו במשנה: ובדגים - כל שיש לו סנפיר וקשקשת.
תנו רבנן: אין לו עכשיו סנפיר וקשקשת ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיאן, שהם מין דגים קטנים, הרי זה מותר.  143 

 143.  ואפשר דילפינן לה מדכתיב "וכל אשר אין לו סנפיר" ודרשינן, עיין עליו, שאם יהיה לו אי פעם הרי הוא טהור. הר"ן.

דרשני המקוצר[עריכה]