השואה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(←‏השואה כעונש: טעם נוסף (ולינקים))
שורה 54: שורה 54:


[[רבי יואל טייטלבוים]], ה[[אדמו"ר]] מסאטמאר,  בספרו "[[ויואל משה]]", מסביר כי השואה היא עונש על [[הציונות]] שהפרה את [[שלוש השבועות]]<ref>וכך כתב בספרו [http://mysatmar.com/docs/shite_hakdoshe/vayoel_moshe.pdf ויואל משה] {{מקור|(}}[http://www.daat.ac.il/daat/vl/vayoelmoshe/vayoelmoshe07.pdf מאמר שלוש השבועות, סימן קי] {{מקור|עמ' קכג, וראה בהקדמה עמ' ו-ז וכן ב}}[http://www.daat.ac.il/daat/vl/vayoelmoshe/vayoelmoshe08.pdf סי' קלה] {{מקור|עמ' קמ|כן}}: {{ציטוטון|כי ע"י הכתות האלה שמשכו לב העם ועברו על השבועה של דחיקת הקץ ליקח המלוכה וחירות קודם הזמן, נהרגו רחמנא ליצלן שישה מליונים מישראל... שזהו העונש המר המבואר על זה בגמרא: 'אני מתיר את בשרכם' {{מקור|בבלי כתובות קיא א$כתובות קיא.|כן}} ,ובשבועה 'נפרעין ממנו ומכל העולם' {{מקור|בבלי: שבועות לט א$שבועות לט.|כן}}, ו'אין [[פורענות]] באה לעולם אלא בשביל ה[[רשע|רשעים]] ואינה מתחלת אלא מן ה[[צדיק|צדיקים]]'...}}</ref>.
[[רבי יואל טייטלבוים]], ה[[אדמו"ר]] מסאטמאר,  בספרו "[[ויואל משה]]", מסביר כי השואה היא עונש על [[הציונות]] שהפרה את [[שלוש השבועות]]<ref>וכך כתב בספרו [http://mysatmar.com/docs/shite_hakdoshe/vayoel_moshe.pdf ויואל משה] {{מקור|(}}[http://www.daat.ac.il/daat/vl/vayoelmoshe/vayoelmoshe07.pdf מאמר שלוש השבועות, סימן קי] {{מקור|עמ' קכג, וראה בהקדמה עמ' ו-ז וכן ב}}[http://www.daat.ac.il/daat/vl/vayoelmoshe/vayoelmoshe08.pdf סי' קלה] {{מקור|עמ' קמ|כן}}: {{ציטוטון|כי ע"י הכתות האלה שמשכו לב העם ועברו על השבועה של דחיקת הקץ ליקח המלוכה וחירות קודם הזמן, נהרגו רחמנא ליצלן שישה מליונים מישראל... שזהו העונש המר המבואר על זה בגמרא: 'אני מתיר את בשרכם' {{מקור|בבלי כתובות קיא א$כתובות קיא.|כן}} ,ובשבועה 'נפרעין ממנו ומכל העולם' {{מקור|בבלי: שבועות לט א$שבועות לט.|כן}}, ו'אין [[פורענות]] באה לעולם אלא בשביל ה[[רשע|רשעים]] ואינה מתחלת אלא מן ה[[צדיק|צדיקים]]'...}}</ref>.
ויש שהביאו בשם ה[[רבי אברהם ישעיהו קרליץ|חזון איש]] שהשואה היא עונש על חטאים ש[[בין אדם לחברו]]{{הערה|1=הרב נתן חיים אינפלד, [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?85143&page=29 שיחות חיים, בני ברק תשנ"ה, עמ' כז] (מובא ב[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=13457 פורום 'אוצר החכמה']).}}.


==== התנגדות לפרשנות זו ====
==== התנגדות לפרשנות זו ====

גרסה מ־12:40, 12 במאי 2013

Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.
טלאי צהוב ועליו הכיתוב "יהודי" בגרמנית אותו הוכרחו היהודים באירופה לענוד על בגדיהם, הפך לאחד מסמלי השואה

השואה היא כינויו של נסיון השמדת העם היהודי בידי גרמניה הנאצית בשנים ת"ש-תש"ה, בהן נרצחו באכזריות רבה כששה מיליון יהודים, אנשים נשים וטף, במיתות משונות ומזוויעות.

השואה היתה חלק ממלחמת העולם השניה. השואה המיטה חורבן כליל על יהדות אירופה, וכן פגעה קשות גם ביהודי צפון אפריקה.

היסטוריה

בית כנסת עולה בלהבות בליל הבדולח

רקע

ליל הבדולח

הגזירות והריכוז בגיטאות

מרידות בגיטאות והפרטיזנים

ההשמדה

ניסויים רפואיים בבני אדם

לאחר השואה

דינם של פושעי השואה

רבה של קריית אונו, הרב רצון ערוסי[1], כתב שחובה להמית את פושעי השואה, מדין הוראת שעה.

משפט אייכמן

הרוצח אדולף אייכמן ימ"ש על דוכן הנאשמים בבית המשפט בישראל

הרבה קצינים נאציים נמלטו לאחר המלחמה מגרמניה ועברו למדינות דרום אמריקה. ביניהם היה אחד מקציני הצבא הנאצי הבכירים, אדולף אייכמן ימ"ש, שנמלט לבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. במבצע מסובך וסודי, הצליח המוסד הישראלי, בראשות איסר הראל, ללכוד את אייכמן ולהביאו למשפט בארץ. התובע במשפט היה היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר. במשפט זה העידו ניצולים רבים. גזר הדין הורה כי אדולף אייכמן ימ"ש אכן היה שותף פעיל ברצח היהודים באירופה, ונגזר עליו עונש מוות בתליה על פי החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם. הוא נתלה בכלא ברמלה, גופתו נשרפה ואפרו פוזר מעל הים, מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. משפט זה עורר התעניינות רבה בכל העולם.

משפט נוסף שנערך בישראל לפושע נאצי היה "משפט דמיאניוק" ובו נידון ג'ון דמיאניוק שבשואה כונה "איוואן האיום". בסופו של דבר, דמיאניוק זוכה מחוסר ראיות.

אסון חסר תקדים

יש מגדולי ישראל, ובהם , רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי[2] האדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה[3], הרב ישכר שלמה טייכטל[4], הרב יחיאל יעקב ויינברג[5], האדמו"ר מסלונים רבי שלום נח ברזובסקי[6], הרבי מלובביץ'[7] ועוד[8], אשר ראו בשואה אסון חסר תקדים בהיסטוריה של העם היהודי.

מאידך, יש שהביאו מדברי חז"ל מקורות לאסונות נוספים בעלי סדר גודל מחריד כדוגמת השואה[9]:

  1. המבול
  2. בעת יציאת מצרים מתו ארבעה חמישיות מתוך עם ישראל (רש"י שמות יג, יח, ד"ה וחמושים; ועוד). החומש הנותר היו "כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (שמות יב, לז) שיש להעריך שהם כרבע מהאוכלוסיה[10], ונמצא שמדובר על למעלה מתשע וחצי מליון (9,600,000) בני אדם.

השואה - האם היתה מלחמת גוג ומגוג ו/או חלק ממנה

יש שראו בשואה את המלחמה הגדולה שעליה כבר התנבא הנביא יחזקאל (פרק לא פסוק ב).

והגאון הרב אליהו לופיאן זצ"ל[11] כותב כך: "אני שמעתי בלונדון מפי הקדוש ר' אלחנן וסרמן זצ"'ל, שאמר בשם החפץ חיים זצוק"ל, שחז"ל אומרים שמלחמת גוג ומגוג יהיה שלוש פעמים, ואז היה אחרי המלחמה העולמית הראשונה, ואמר החפץ חיים שהמלחמה הזאת היתה מלחמת גוג ומגוג הראשונה, ובעוד עשרים וחמש שנה בערך תהיה עוד מלחמה עולמית שניה שהמלחמה הראשונה תהיה כאפס נגדה, ואחר-כך [לא אמר כמה זמן לאחר מכן] תהיה מלחמת גוג ומגוג שלישית - עת צרה היא ליעקב, אבל ממנה יושע."

השואה מנקודת מבט אמונית

הכניסה למחנה ההשמדה בירקנאו- "אושוויץ 2"

בקרב גדולי ישראל קיימות דעות חלוקות אודות הסיבה שבשלה הביא השם יתברך את השואה על עם ישראל:

השואה כעונש

חלק מגדולי ישראל סברו כי השואה באה כעונש לעם ישראל על חטאים מסוימים. הרב אלעזר מנחם מן שך, ראש ישיבת פוניבז', התבטא בנאום בשנת תשנ"א:

"אני שואל, איך וכיצד צריך יהודי לחשוב לנוכח שואה נוראה כזו? בוודאי שיש חשבון לכל זה... ברור הוא שהתשובה ברורה עד למאד: הקב"ה ניהל חשבון אחד לאחד, חשבון ארוך המתנהל על פני מאות בשנים, עד שהצטבר לחשבון של ששה מיליון... ואם לא נקבל את זה כעונש הרי כאילו שאנו לא מאמינים בקב"ה ח"ו."
ובהמשך: "הצעירים לא יודעים כי מתוך ששה מיליון היהודים שהיו ברוסיה לפני המלחמה כמה ישיבות היו? מתי מספר, מעט מאד! וילנא עיר יהודית, היו בה בסך הכל שתיים או שלוש ישיבות... ההשכלה הכתה ללא רחם בבחורי ישראל, עד שנתמלאה הסאה"[12]"... הכלל הידוע, היכן שהיהודים התקרבו לתרבות האירופאית בארצות החופשיות, ובמקום שהתקרבו להשכלה, שם גברה אנטישמיות. באסיה לא הייתה אנטישמיות משום שהיהודים שם היו רחוקים מהשכלה ותרבות חופשית. באנגליה ובגרמניה ובכל המקומות שהתקרבו להשכלה, גברה שם האנטישמיות‏[13] משום שהתקרבו שם לתרבות האירופאית... באירופה, בה למדו היהודים השכלה והתקרבו לתרבות הגויים, הרחיקו אותם הגויים, לעומת זה במקומות ששמרו היהודים את המרחק הרצוי, התכבדו על הגויים."

הוא מסביר תפיסה זו ע"פ מאמר חז"ל כי הקב"ה "מאריך אפיה וגביה דיליה"[14], כלומר, כאשר מתמלאת הסאה מחטאי עם ישראל, הקב"ה נפרע מהם. לגבי השאלה מדוע, אם כן, נספו בשואה גם יהודים צדיקים ואף רבנים וגדולי תורה, השיב: "רצוני לומר לכם כי עד עתה, בעצמי לא עמדתי על דברים אלו. בשואה היה הרי אסון נורא בו ניספו גם גאונים וצדיקים, בוודאי ובוודאי שיש לקב"ה חשבון, והקב"ה אינו עושה כחוט השערה חינם"[15]. התבטאות זו עוררה התנגדות כפי שיובא להלן.

היו שאמרו שהשואה באה אצל עדות אשכנז ולא אצל עדות המזרח בשל עוון דיבור חול בבית הכנסת[16], ולכן פחות פגעה ביהודי המזרח שהקפידו יותר על קדושת בית הכנסת ובית המדרש.

רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמאר, בספרו "ויואל משה", מסביר כי השואה היא עונש על הציונות שהפרה את שלוש השבועות[17].

ויש שהביאו בשם החזון איש שהשואה היא עונש על חטאים שבין אדם לחברו[18].

התנגדות לפרשנות זו

תפיסה זו, שהשואה באה כעונש על חטאי עם ישראל, איננה מוסכמת, ויש מגדולי ישראל ששללו אותה.

רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש[19] הגיב לנאומו של הרב שך וטען כי באמת ההסבר לסיבה הרוחנית של אירוע השואה הִנו נשגב מההבנה האנושית, והוא הסביר את דבריו: "השמדת ששה מליון יהודים באכזריות הכי גדולה ונוראה — שואה איומה שלא הייתה (ולא תהיה ר"ל) דוגמתה במשך כל הדורות — לא יכולה להיות בתור עונש על עונות, שכן, אפילו השטן עצמו לא יוכל למצוא חשבון עונות בדור ההוא שיהי' בו כדי להצדיק ח"ו עונש חמור כזה. אין לנו שום הסבר וביאור (ע"פ חכמת התורה) כלל וכלל על השואה, כ"א רק ידיעת העובדה ש"כך עלה במחשבה לפני", ואשר "גזירה היא מלפני" וכו'."[20]

שער הכניסה למחנה אושוויץ- מחנה ההשמדה הגדול ביותר עליו כתובה הסיסמא "העבודה משחררת" בגרמנית

גם הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש ישיבת מרכז הרב, התנגד לאמירה שהשואה באה כעונש (שיחות הרצי"ה לעשרה בטבת)(דרוש מקור).

הסברים נוספים

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

השואה והניתוק מהגלות

הרב צבי יהודה הכהן קוק, היה מעביר מערך שיעורים על השואה, במהלכו היה מסביר תחילה שלא ניתן להסביר את השואה באופן מלא, אולם ניתן לתת הסברים חלקיים שמסבירים פן מסוים בשואה. הסברו היה כי השואה היא "ניתוח נורא" להסרת הזפת שדבקה בנו כביכול בתקופת הגלות[21].

בדומה לזה מסביר הרב ישכר שלמה טייכטל בספרו אם הבנים שמחה(דרוש מקור), כי השואה התרחשה כדי לעורר את עם ישראל לעלות לארץ[22].

יש המסבירים על פי דברי רבי משה חיים לוצאטו- הרמח"ל בספרו "מאמר הגאולה", שכתב על פי הפסוק "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם" (ויקרא כו מד), כי בתקופה שנקצבה לגלות, ה' התחייב כי לא ישמיד את עם ישראל, וכן בזמן שישראל שרוים על אדמתם, אלא, שכאשר הולכת ומסתיימת תקופת הגלות, הולכים ונסגרים החלונות מהם ה' שולט בחו"ל, ומתחילים להיפתח החלונות מהם ה' שולט בארץ ישראל, ואז, בתקופה זו, "...אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כה, יז), יכולה להתרחש שואה כזו, והדרך להנצל היא לצמצם את זמן השהיה בתקופת המעבר, ולהגיע במהירות לארץ ישראל[23].

השואה ותקומת מדינת ישראל

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

ילד מרים ידיו לאחר חיסול מרד גטו ורשה, תמונה זו הפכה לאחת התמונות המסמלות את השואה יותר מכל

יש מגדולי ישראל שראו קשר ישיר בין חורבן יהדות אירופה לבין תקומתה של מדינת ישראל:

מפורסמים בייחוד דברי הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק מבוסטון (במאמר "קול דודי דופק", פסקה ד - "שש דפיקות", עמ' 16[24]):

"לפני שמונה שנים, בעצם ליל-בלהות מלא זוועות מידנק, טרבלינקה ובוכנוולד, בליל של תאי גז וכבשנים; בליל של הסתר פנים מוחלט, בליל שלטון שטן-הספקות והשמד, אשר רצה לסחוב את הרעיה מביתה לכנסיה הנוצרית; בליל-חיפושים בלי הרף ובקשת הדוד - בליל זה צף ועלה הדוד. האל המסתתר בשפריר חביון הופיע פתאום והתחיל לדפוק בפתח אהלה של הרעיה הסחופה והדוויה, שהתהפכה על משכבה מתוך פרפורים ויסורי גיהנום. עקב ההכאות והדפיקות בפתח הרעיה, עטופת אבל, נולדה מדינת ישראל!"

דברים דומים אמר הרב מאיר כהנא (בספרו "אור הרעיון" פרק "אתחלתא דגאולה"): "מדינת ישראל קמה מעפר, מאפר המשרפות..."

גישה נוספת - הרואה במדינת ישראל מעיין 'פיצוי' מהבורא על השואה - ניתן למצוא בכתבי הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל (ח"ב עמ' שסא):

"ה' העניש אותנו, משמים התיך עלינו את כל חמתו. היינו נתונים למשיסה לכלבי ציד, לחיות רעות ואיומות, שישה מליונים יהודים נפלו קרבן לתאוותיהם הפראיות. עולמות יהודים גדולים, שנבנו במשך דורות מרובים על אדמתה הטמאה של אירופה, הושמדו על ידי שונאי המין האנושי... אולם ששת מליונים הקדושים לא שתקו. מחנה ענקי זה של מקדשי ה' ובראשו שורה אורכה של גאונים וצדיקים, סבבו, כביכול, את כסא הכבוד לעורר רחמים על עם ה', והוא החל לנחמנו, להרגיענו, להשקיט את כאבנו העמוק מני ים. הוא שלח לנו מתנה את מדינת ישראל. לעת עתה העניקו אותה לנו כתגמול הראשון בעד אסוננו הגדול."

גם ביחס לניצחון במלחמת ששת הימים יש המזכירים את השואה[25]:

"גם כאשר הדור הנוכחי עמד לרגלי הכותל המערבי בציון, עמדו עמו כל הדורות שאי פעם נשאו את עיניהם לאירוע הזה. הכותל הזכיר את כל חומות הגטאות, את כל קירות תאי הצינוק את כל גדרות מחנות הריכוז, והעיד עליהם כי לא נעלמו מעיני האלוקים. הוא הפיח ביהודים את הביטחון שאיכשהו ובמקום כלשהו בסדר הדברים מתנהל חשבון שממנו תצא גאולה לכל הדורות שדוכאו ונרדפו."

שאלות הלכתיות בשואה

דיני נפשות

אירוע שהתרחש באושוויץ בראש השנה תש"ה: בערב החג ערכו הנאצים סלקציה אכזרית ביותר. הם בחרו להריגה נערים, שגובהם לא עבר את קורת העץ שהנאצים העמידו, וכלאו אותם בצריף. ביניהם היה גם בנו היחיד של יהודי 'פשוט' מהונגריה. היהודי הציג בפני הרב את חיבוטי נפשו, האם להציל את בנו, כאשר הוא יודע בוודאות שנער אחר יילקח תחתיו.

וכך מאתר הרב את הדברים (שו"ת מקדשי השם, בהקדמה, אות ג[26]):

"הנה ניגש אלי איש יהודי, שאמר לי: 'רבי! הבן יחיד שלי נמצא שמה בתוך הנערים הנידונים לשריפה, ויש בידי היכולת לפדותו, והיות שידוע לנו בלי שום ספק, שהקאפוס יתפסו אחר במקומו, על כן אני שואל מהרבי שאלה להלכה ולמעשה, לפסוק לי הדין על פי התורה אם אני רשאי לפדותו, וכאשר יפסוק כן אעשה'.
ואני בשומעי השאלה הלז, רעדה אחזתני לפסוק בדיני נפשות, והשבתי לו: 'ידידי היקר, איך אוכל לפסוק לך הלכה ברורה על שאלה כזו. במצב כזה, הלא גם בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה שאלה כזו שהיא בדיני נפשות עולה על שולחן הסנהדרין, ואני כאן באושוויץ, בלי שום ספר הלכה, ובלי עוד רבנים אחרים, ובלי שום ישוב הדעת, מרוב התלאות והצרות'.
אכן איש הנ"ל בבכייה רבה הפציר בי מאד, ואמר לי: 'רבי, אתם מוכרחים לפסוק לי כעת את ההלכה בזה, כי היא שאלה בוערת - להציל את בני יחידי כל זמן שאפשר עוד להצילו'. ואני באחת מתחנן אליו: 'יקירי צמיד לבבי, הרף ממני בשאלה זאת, כי לא אוכל לומר לך לא דבר ולא חצי דבר, מבלי עיון בשום ספר, ובמצב נורא ואיום כזה'. והוא ממשיך להפציר בי...
כשראה שאני עומד בשלי ואינני רוצה לענות לו דבר הלכה, ענה ואמר לי ברגש ובהתלהבות גדולה[27]: 'רבי, אני עשיתי את שלי כפי שהתורה מחייבת אותי לעשות. שאלתי את הרב שאלה, ורב אחר אין כאן. אם אין כבוד הרב יכול לענות, שמותר לי לפדות את ילדי, הרי זה סימן שאיננו שלם עם"
[נפשו ש]"ההלכה להתיר, שכן אילו היה מותר בלי שום פקפוק, ובו דאי היה עונה לי שמותר. פירושו של דבר בשבילי, כי אסור לי הדבר על פי ההלכה'.
ולא הועילו כל דיבורַי אליו, שאל ישית עלי"
[את] "האחריות על הדבר הזה, כי אני כאִלו לא שמעתי ממנו השאלה, אך הוא הכפיל עוד הפעם" [את ה]"דיבורים הנ"ל בתמימות לבבו ובבכייה רבה שנקרע הלב לי"ב קרעים, וגם ככה קיים דבריו ולא פדה את בנו, והיה כל היום, יומא דראש השנה, הולך ומדבר לעצמו בשמחה שזוכה להקריב את בנו יחידו לה' כי אף שיש יכולת בידו לפדותו, עם כל זה איננו פודהו מחמת שרואה שהתורה לא התירה לו לעשות כזאת, ויהיה חשוב לפני ה' יתברך כעקידת יצחק אבינו שהיה גם כן ביום ראש השנה.
ואתה אחי יקירי, בין והתבונן בצדקת ובתמימות איש הישראלי, ואין שום ספק אצלי שבוודאי עשו דברי האיש הזה רעש גדול בפמליא של מעלה, וקוב"ה כינס את כל חיל שמיא ומשרתי מעלה, והשתבח והתפאר, כביכול, ראו ברייה שבראתי בעולמי וכו', ובצדק נאמר עליו: 'ישראל אשר בך אתפאר' (ישעיהו מט, ג)."

חילול שבת במטרה להילחם בנאצים

הרב יוסף קאנוויץ[28] (שו"ת דברי יוסף סי' א) התיר ליהודי באמריקה לייצר כלי נשק אף בשבת, בכדי לסייע למדינתו להילחם ביפאן (שהייתה שותפתה של גרמניה הנאצית).

רבנים בשואה

שאלות הלכתיות שעלו לאחר השואה

היתרי עגונות

ראה שו"ת הר צבי אה"ע סי' נה-נו; סד-ע; ועוד.

בעיות ממזרות ויוחסין

ממזרות - ראה שו"ת חלקת יעקב אה"ע סי' כג-כה;

יוחסין - שו"ת שרידי אש חלק א סימן סח-סט עמ' קצג-קצח (נערה שאמה הכניסה אותה לבית - ילדים נוצרי לפני השואה);

הסכם השילומים

הפגנות כנגד הסכם השילומים בירושלים. נואם: ראש האופוזיציה דאז מנחם בגין

"הסכם השילומים", בו התחייבה גרמניה לשלם פיצויים למדינת ישראל ולניצולי השואה, עורר סערה ציבורית גדולה, בעלת השלכות הלכתיות. רבנים רבים(דרוש מקור) תקפו את ההסכם הזה וקבעו כי זהו חילול ה', ועלול להתפרש כניסיון כביכול למחול לגרמניה על פשעיה הנוראיים. בין גדולי המתנגדים נודע אז ראש האופזיציה, לימים ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, בעידודו בתמיכתו של הרצי"ה קוק(דרוש מקור). תומכי ההסכם טענו שכספי השילומים הם רק החזר לחלק מכספי היהודים שנשדד ונגזל, ואם את הנפש אין להשיב, מ"מ על הממון נקרא: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?!" (מלכים א כא, יט), ובפרט שכסף זה נחוץ לבניין המדינה ולשיקום הניצולים.

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק התנגד להסכם זה, אך לימים אמר שאפשר שטעה, שכן התברר שהמדינה התפתחה מאד כתוצאה מקבלת כספים אלו, ואלמלא הייתה מקבלת אותם - ספק גדול אם הייתה יכולה להתפתח כל כך (נפש הרב, מאת הרב צבי שכטר, ...)[29].

שאלה שהתעוררה בעקבות קבלת כספי השילומים, היא האם יש להפריש מהם מעשר כספים, שכן בעצם הם כספי יהודים שהושבו להם לאחר השואה. הרב אליעזר יהודה ולדנברג נדרש לשאלה זו בספרו שו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' כז), ופסק כי היהודי התייאש מכסף זה, ולכן הניצול המקבל את הכסף מקבל מהגוי כסף כביכול חדש, ולכן יש להפריש ממנו.

זכרון השואה לדורות - קביעת מנהגי אבלות

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

רבים כתבו, שאי אפשר להתעלם מחשיבות הענין של זיכרון השואה, הן על מנת לעורר, לברר ולהזכיר את סגולתנו כעם, והן בכדי לעורר את אומות העולם שיסכלו כל תופעה אנטישמית, ועוד סיבות רבות.

יש שראו את זיכרון השואה כחלק ממצות זכירת עמלק[30].


יום זיכרון לשואה

יש מי שכתב שהמושכל הראשון שצריך לבוא בענין יום זכרון לשואה, הוא שעם ישראל לכל תולדותיו, סבל צרות רבות ונוראות, החל מימי חורבן בתי מקדשינו, שבהם נעקדו על קידוש השם מיליוני יהודים בייסורים שהדף נלאה מלהכילם, ועבור דרך רדיפות הנוצרים שליחי "דת האהבה", אשר טבחו, רצחו, עינו ושרפו, לא חסו ולא חמלו, ושאר אומות העולם, וכמובן גם בימי מלחמת העולם השניה, אשר בה כמעט ונכחדה לחלוטין כל יהדות אירופה, על ידי הצר הצורר הגרמני ושאר האומות אשר שיתפו פעולה עמו, ולכל מאורעות אלה יש יום אחד בשנה שנועד לזכור את זכרם ולבכות את חורבנם, הלא הוא יום תשעה באב שנקבע לדורות על ידי גדולי האומה האמיתיים כיום זכרון כללי על חורבן הגוף והרוח בעם ישראל, וכמובן שמשמעות "יום זכרון" זה בעיקרה היא כלפינו, שנזכור מה זאת עשה לנו אלוקים ועל מה זאת עשה ה' לנו, ומתוך כך נבוא לתשובה ותפילה, עד שיראה ה' את עונינו, ומעפר דלותנו ירוממנו, וישוב ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו[31].

יש מגדולי ישראל מי שקראו לעשות יום זיכרון לשואה[32], ויש שהתנגדו לדבר, וטעמם שאין אנו ראויים לתקן תקנה כזו.



כ"ז בניסן - יום הזכרון לשואה ולגבורה

לאחר קום מדינת ישראל, קבעו ראשי המדינה את יום כ"ז בניסן ליום הזכרון לשואה ולגבורה. רוב גדולי ישראל(דרוש מקור) לא הסכימו לציין את יום זה כיום הזיכרון לשואה, מפני שחודש ניסן הוא חודש של שמחה ואסור להתאבל בו, וחלקם אף גילו דעתם כי גם אם יש מקום ליום זכרון שכזה, הרי הוא רק כזכרון ל"שואה" אך לא ל"גבורה", שכן הגדרת הגבורה משתנה מנקודת מבט של יהודי תורני[33].

יום הקדיש הכללי

הרבנות הראשית לישראל קבעה כי ביום עשרה בטבת יחול יום הקדיש הכללי- יום הזכרון (יארצייט) לאותם יהודים שלא ידוע יום רציחתם. על פי התקנה המקורית, ביום זה כל הקהל היה אמור לומר קדיש, ולא רק קרוביהם של הנספים, אולם המקובל היום הוא שרק קרובי הנספים שיום מותם לא נודע אומרים קדיש ביום זה.

הרבנות קבעה את יום הקדשי הכללי משום שהכנסת החליטה לערוך את יום השואה בחודש ניסן בו אסור להתאבל.

האם לקבוע תענית לזכר השואה?

ישנן כמה תשובות מדוע לא קבעו גדולי ישראל שבדור ההוא תענית על השואה, כשם שנגזרה תענית על חורבן בית המקדש וכן על פרעות ת"ח ות"ט שעליהן גזרו את יום כ' בסיוון לצום. אחת התשובות היא משום שכאשר גזרו את תשעה באב, גזרו את התענית על כל הצרות שיארעו בגלות מתוקף הגלות, ובכללן השואה[34]. בכל אופן, לפי דעה זו יש לומר קינות על השואה בתשעה באב. תשובה נוספת היא משום שאין בידינו כוח וסמכות לגזור תעניות נוספות[35]. תשובה שלישית היא משום שגזירת תענית על השואה תקטין את חומרת השואה ונוראותה מבחינה מנטלית, משום שלא ניתן לצמצמם אסון זוועתי כזה לתענית אחת ולהסתפק בכך, ועל כן עדיף יותר אילו לא יגזרו צום עליה[36].

אמנם, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, בתשובה שנכתבה עוד טרם נגמרו ימי השואה, השיב כי אכן ראוי לקבוע יום תענית, וכי הדבר אפשרי, אולם הוא מציע לדחות את ההחלטה עד לגמר המלחמה לחלוטין, כי יתכן שהשואה היא "חבלי משיח" ולאחריה תבוא הגאולה השלמה, ולכן יש להמתין עד כלות המלחמה באופן סופי (היכל יצחק או"ח סא)

באותו ענין, ישנה התבטאות של הרצי"ה קוק, כי לאחר השואה הוא נוהג לומר בכל שבת "אב הרחמים", אפילו בשבת מברכים וארבע פרשיות, אמנם הוא לא הורה לתלמידיו לנהוג כך, ואעפ"כ יש מתלמידיו שנוהגים ומורים כך למעשה[37]

קינות לתשעה באב על השואה

ישנן כמה וכמה קינות על השואה לתשעה באב. ישנה קינה שנכתבה על ידי הרב שמואל הלוי וואזנר. קינה מפורסמת נוספת נכתבה על ידי הרב חיים מיכאל דב וייסמנדל. ראה בספר "קינת מן המצר".


יצרת אנדרטאות לזכר חללי השואה

"הר האפר"- אנדרטה מעל הר ובו אפרם של הקדושים שנשרפו במחנה ההשמדה מיידנק

שו"ת משפטי עוזיאל כרך ב - יורה דעה סימן כב - הקמת מצבת זכרון בבית הקברות לזכר קדושים

גדולה נקמה - האמנם?

שו"ת שרידי אש חלק א סימן לא עמוד עד:

"...ולמטיפי הסליחה והאחדות אני אומר: מוטב לכם להטיף לרשעים הארורים שיעשו מה שעשה קלצטונירי של ר"ח בן תרדיון: אף הוא קפץ ונפל לתוך האור [ע"ז י"ח, א]."

לקריאה נוספת

שאלות הלכתיות בשואה

התבוננות רוחנית על השואה

סקירה היסטורית על צדיקים ועובדי ה' בשואה

סקירה היסטורית על השואה - בעיניים של איש אמונה

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. בתשובה באתר 'מורשת.
  2. ראה בדבריו שכתב בשנות המלחמה: "לא הייתה כזאת גם בימי הביניים אשר כל הגולה כמדורת אש..." (מקור).
  3. בספרו 'אש קודש' (לחנוכה, עמ' קלט, בהערה): "אבל כהצרות משונות ומיתות רעות ומשונות שחדשו הרשעים המשונים עלינו בית ישראל משלהי תש"ב, לפי ידיעתי בדברי חז"ל ובדברי הימים אשר לישראל בכלל, לא היה כמותם..."
    יתכן לשער שכוונתו להמתה בתאי גזים.
  4. בספרו 'אם הבנים שמחה' (הקדמה שנייה): "מדוברה ברוח נשברה על שבר בת עמי אשר קרה לנו בימים אלה אשר הגות גברה... ומימיהם של ישראל לא היתה צרה כזאת. אמת, כבר היה לעולמים תקופות קשות לישראל, אבל מקומות מקומות חלוקות ושונות, והיה לאבותינו מקום פליטה למקום אחר, אבל באופן רחבה ומתפשטת כזו בכל מלוכות איירופא... כזה לא היתה זולת בימי המן הרשע..."
  5. מתוך הקדמתו לשו"ת שרידי אש: "מעשי אכזריות ותעלולי רשע ומרמה בתוך חומת הגטו ומעשי תועבה וניוול במחנות הריכוז וההסגר אשר לא נראו כמוהם מיום ברוא ה' שמים וארץ... החורבן הזה אין דומה לו בהיסטוריה האנושית של רובן ככולן של קהילות ישראל..."
  6. בקונטרס "ההרוגה עליך" (אייר תש"ה, עמ' ז): "האסון האיום והטראגי שאין לו שום דמיון. מיליונים מאחינו, הטובים שבעם, נטבחו ונשרפו חיים בצורה כל כך אכזרית. נתקיימה בנו נבואת דניאל (דניאל יב) "והיתה עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא". אי אפשר למדוד את האסון בשום יחס לצרות בעת חורבן הבית... בזמן החורבן עמד הנביא לנחמנו בכפליים, נחמו נחמו עמי, וגם בבית שני היו אתנו תנאים, יבנה וחכמיה, אנו אין לנו לא נביא ולא מנחם..."
  7. בהתוועדויות שנת (תשנ"א, ח"ב עמ' 120): "...שואה איומה שלא הייתה (ולא תהיה ר"ל) דוגמתה במשך כל הדורות..."
  8. הרב מאיר כהנא בספרו "אור הרעיון" (פרק "אתחלתא דגאולה"): "וברור שהיסורים והשעבוד של עם ישראל בזמננו, שהגיעו לשיאם בשואה הנוראה של ימינו שלא היה כדגומתה..."
  9. וראה במאמר 'שואה וגאולה', מאת הרב שלמה אבינר, מתוך ספרו 'עם כלביא', ח"ב עמ' 159-161.
  10. שכן מספר הגברים מגיל עשרים עד גיל חמישים, הוא כמחצית מאוכלוסיית הגברים הכוללת טף וזקנים. וכמות הנשים באוכלוסייה גבוהה במקצת מכמות הגברים. נמצא שיוצאי מצרים היו כשנים וחצי מליון בני אדם.
  11. ספר לב אליהו, שמות, פרשת יתרו, דף קע"ב
  12. עפ"י אבות דרבי נתן (נוסח ב פ"ז): "אבא חנן אומר: ...מי כמוך חסין... (תהלים פט, ט) - חסין אתה, שאתה שומע חירופו וגידופו וניאוצו של רשע הזה (-אספסיאנוס) ושותק, למחר כשתמלא הסאה שלו תביא עליו את הפורענות, לקיים מה שנאמר (איוב כ, כב): במלאת ספקו יצר לו".
  13. וראה דברים דומים שאמר הרב יששכר שלמה טייכטהל בדרשה שנשא בשנת תש"ב (ופורסמה ב'המעיין' תמוז תשע"א), שמחמת שחטאו וחיפשו רב שיודע לנאום יפה בגרמנית (והעדיפוהו על תלמיד חכם אמיתי), לכן אמר הקב"ה: אתם חיפשתם נואם בגרמנית ודחיתם את התורה - אף אני אתן לכם נואם גרמני (שם בהערה 5, מתורגם מאידיש), רשע עריץ מזרע עמלק שבנאומיו הרבה בעלילות רשע וכזב על היהודים.
  14. "אמר רבי חנינא: כל מי שהוא אומר שהקב"ה וותרן הוא - יתוותרון בני מעוהי! אלא מאריך אפיה וגבי דיליה" (בראשית רבה סז, ד, וכן בירושלמי תענית פ"ב ה"א).
  15. נאומו פורסם פורסם בעיתן יתד נאמן בשנת תשנ"א וכן בכתב העת "תודעה" בפרשת שמות תשנ"א.
  16. בשם האדמו"ר מגור(דרוש מקור). ניתן לנסות להסביר שיטה זו לאור דברי רבי יצחק מקורביל, בעל ספר מצוות קטן (הסמ"ק מצווה יא): "גם ספרו לנו אבותינו וראינו בעינינו כי כמה בתי כנסיות אשר נהפכו להיות בתי עובדי אלילים על שהיו נוהגין בהם קלות ראש. וכן הנביא אומר (ירמיה ז) המערת פריצים היה לי הבית הזה. על כן כל אחד יתן אל לבו להיות ירא וחרד לפני בוראו ולא ידבר בשעה שהחזן אומר שמונה עשרה לכל הפחות".
  17. וכך כתב בספרו ויואל משה (מאמר שלוש השבועות, סימן קי עמ' קכג, וראה בהקדמה עמ' ו-ז וכן בסי' קלה (עמ' קמ): "כי ע"י הכתות האלה שמשכו לב העם ועברו על השבועה של דחיקת הקץ ליקח המלוכה וחירות קודם הזמן, נהרגו רחמנא ליצלן שישה מליונים מישראל... שזהו העונש המר המבואר על זה בגמרא: 'אני מתיר את בשרכם' (כתובות קיא.) ,ובשבועה 'נפרעין ממנו ומכל העולם' (שבועות לט.), ו'אין פורענות באה לעולם אלא בשביל הרשעים ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים'..."
  18. הרב נתן חיים אינפלד, שיחות חיים, בני ברק תשנ"ה, עמ' כז (מובא בפורום 'אוצר החכמה').
  19. ראה התוועדויות שנת תשנ"א ח"ב עמ' 115-121. פורסם ב"דבר מלכות" פרשת ויחי תשנ"א.
  20. התוועדויות שם עמ' 120.
  21. שיחות הרב צבי יהודה, מועדים א, עמ' 237: "כשמגיע זמן זה של יציאתנו מחושך הגלות, מפיעים מצבים הדומים לזה של העבד האומר "אהבתי את אדונִי" (שמות כא, ה), יהודים מתאהבים בגלות ומסרבים לעלות לארץ ישראל. אבל הגלות אינה יכולה להימשך לעולם ועד... כשמגיע זמן הגאולה, קורה שיש סיבוכים, וחלק גדול מעם ישראל נדבק ב'זפת הגלות'. כך היא העובדה: הרבה יהודים התרגלו לטומאת הגלות, ומסרבים לעזוב אותה, ואפילו צדיקים גדולים לפעמים קשורים לגלות וטומאתה. אז מתחיל טיפול אלוהי פנימי ונסתר של הטהרות מטומאה זו נתוח וריפוי..." וראה מאמרי הראי"ה (ח"א, שופרות, עמ' 268-269). וראה בהרחבה בספר 'עם כלביא' (הרב שלמה אבינר, ח"ב, ירושלים תשמ"ג, עמ' 166-176) ממקורות רבים.
  22. אפשר להסביר שכוונתו כי השואה היא עונש על אי העליה לא"י ואפשר להסביר כי היא גורם מזרז לעליה לארץ.
  23. כך מסביר הרב אורי שרקי(דרוש מקור).
  24. המאמר נדפס בשנית בספר "דברי הגות והערכה" (מהרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק), עמ' 23 (כמובא בפורום הישיבות, וע"ש בקישור למאמר של הרב חיים נבון).
  25. הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ, מובא באתר 'ארץ חמדה'.
  26. מהדורה ראשונה, שיקגו תשט"ו, עמ' 8; ומהדורת ברוקלין נ.י. תשנ"ג, עמ' ד-ו. מובא בחוברת של 'תחום תודעה יהודית' בצה"ל (בפרק על הדילמות ההלכתיות-מוסריות שיצרה התופת באירופה) בתיקוני לשון קלים.
  27. במקור הוא באידיש, ותורגם בחוברת הצבאית הנ"ל. ובפנים מועתק משם.
  28. נולד בליטא. כיהן כרב ור"מ בצפת. לאחר מכן כיהן כרב ואב"ד בטורונטו ובניו-יורק. היה נשיא אגודת הרבנים של ארצות הברית וקנדה. חמיו היה רבי יעקב דוד ווילובסקי (הרידב"ז).
  29. הנוסח לא מדוייק. כדאי שמי שהספר מונח לפניו יתקן את הניסוח.
  30. ראה מאמרו של אליקים רובינשטיין, העם היהודי והזִכָּרון, מתוך: עלון ..., פרשת תרומה, שבת זכור, תשס"א, גיליון מס' 16.
  31. ראה הלכה יומית - עפ"י פסקי הרב עובדיה יוסף.
  32. שו"ת שרידי אש (ח"א סי' לא עמ' עד): "לדעתי ראוי לקבוע יום אבל וזכרון מיוחד לזכר רבני וקדושי ישראל שנהרגו ושנטבחו ושנשרפו על קידוש השם, ולהזכיר ביום זה את נשמותיהם של קדושים אלה. צריכים אנחנו לעשות כן לא משום כבודם של הקדושים בלבד, אלא גם בשביל הדורות הבאים שלא ישכחו מה אבד לעמנו בזמן שחושך הרשעות הרצחנית כסה את ארצות אירופה."
  33. ראה הלכה יומית - עפ"י פסקי הרב עובדיה יוסף.
  34. רבי משה פיינשטיין, "ובדבר הגזירות שבעוה"ר נהרגו ערך עשרה פעמים ששים ריבוא ע"י הרשעים היטלער וחבריו ימ"ש, שמהראוי הרי היה צורך איזה יום קבוע לתענית ולתפילה שתמה מע"כ על שעדיין לא נעשה כלום. הנה בקינות שכל ישראל אומרים בתשעה באב, מפורש שמה שלא תיקנו יום מיוחד לתענית ולבכיה על גזירות מסעות הצלב, שהיו הגזירות בכל מדינות יוראפ (אירופה) שגרו שם רוב היהודים, ונחרבו כמה עיירות וכרכים, ונקרא על שם שנת תתנ"ו, וגם בא"י הרגו שם הרבה יהודים, משום דאין לקבוע עוד יום לתענית ולבכי, שלכן צריך להזכירם בקינות דאומרים בתשעה באב על חורבן המקדש. ומאותו טעם עצמו אין לקבוע יום אחד מיוחד גם לגזירות שהיו בזמננו, והוא בכלל כל הגזירות שהיו במשך כל הגלות הארוך הזה" (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן נז). לגבי ההבדל בין זה לבין כ' בסיוון ראה בהמשך התשובה.
  35. הרב אברהם ישעיהו קרליץ, "קובץ אגרות".
  36. האדמו"ר מסלונים הרב שלום נח ברזובסקי, בעל "נתיבות שלום", קונטרס "ההרוגה עליך" על השואה.
  37. למשל, הרב שלמה אבינר.
  38. נגיש באינטרנט: חלק ראשון וחלק שני
  39. לשאלה קרובה - ראה שו"ת שרידי אש חלק א סימן קמז עמ' תע - מי שהציל ספרים מספריה קודם השואה אם זכה בהם או חייב להחזירם
  40. וראה בפורום 'אוצר החכמה' אודות ספר זה.
  41. נגיש גם בספריית 'אוצר החכמה'.
  42. ניתן למצוא סקירה קצרה על הספר באתר ארץ חמדה.
  43. ניתן למצוא קצת רקע לספר ולמחברו באתר ארץ חמדה.
  44. ובתוכו ציטוטים מדברי הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, וכן מההצעה בכנסת לקבוע את יום הזיכרון בתשעה באב.